A Figma file can now become an actual business.
With our new @figma to @Wix Headless plugin, a design can become a live website in minutes

An interesting article on a topic which I'm thinking about a lot lately: the collapse of the signals we use to determine the quality of a piece of online content. With AI-generated content exploding, how can one tell if a piece of content is worth consuming? The author suggests a few possible answers. The one I think is the most plausible one is increased leaning on trusted creators and recommenders - i.e., personal branding becomes even more paramount than ever.

איך נוצר גשם?

גשם הוא מסוג הדברים האלה שנראים מאוד פשוטים ומובנים מאליהם: מים מהים או מאגמים מתאדים, עולים למעלה, הופכים לענן - ואז נופלים למטה בתור טיפות. פשוט, לא? אבל אז אתה מסתכל על ענן לבן בשמיים, ושואל את עצמך - רגע, למה הוא לא מוריד גשם? זה ענן, לא? מה ההבדל בין ענן שלא יד גשם? בואו נדבר על זה.

אז התהליך הראשוני הוא באמת כמו שתיארתי: מים מהים מתאדים, ואוויר חם נושא אותם למעלה. ככל שעולים בגובה, האוויר הזה מתקרר - והאדים מתחילים להתעבות והופכים לטיפות של מים.

אבל כאן יש בעיה: אדי מים לא יכולים להתעבות לטיפות סתם ככה. תחשבו על זה כך: בים או בכוס מים, כל מולקולת מים מוקפת בהמון המון מולקולות אחרות שמושכות אותה ושומרות עליה שלא תברח. אבל באוויר, רק כמה מולקולות מים בודדות מצליחות להיפגש ולהתחבר - ואז הכוח שהן מפעילות זו על זו חלש מאוד, והן כמעט מיד מתנתקות ומתפזרות לפני שהטיפה מספיקה להיווצר.

כדי שאדי המים יוכלו להתעבות לטיפה נוזלית, הן צריכים שבאוויר יהיו חלקיקים קטנטנים ומוצקים: למשל, גרגירי אבק זעירים, גבישי מלח מהים או חלקיקי עשן. החלקיקים האלה, שמכונים 'גרעיני התעבות', מספקים למולקולות המים משטח מוצק להתיישב עליו ולהצטבר בכמות גדולה, כך שטיפה מספיקה להיווצר לפני שהיא מתאדה מיד בחזרה לגז.

אבל גם זה - עדיין לא מספיק בשביל גשם. הטיפות הראשוניות האלה הן מיקרוסקופיות: הקוטר שלהן הוא בסביבות 0.02 מ"מ. הן כל כך קטנות וקלות, שהאוויר החם שעולה מלמטה מצליח להחזיק אותן צפות באוויר, והן לא נופלות לקרקע בתור גשם. אלו העננים הלבנים - ענני קומולוס - שאנחנו רואים בשמים ביום בהיר.
כדי שענן קומולוס יהפוך לענן גשם - ענן קומולונימבוס - צריך עוד משהו: אוויר חם ולח שיעלה מלמטה לתוך הענן. האוויר החם והלח הזה יכול להיווצר כשהשמש מחממת את הים - אבל הוא יכול להיווצר גם כששכבה של אוויר קר נכנסת מתחת לשכבה של אוויר חם ולח ודוחפת אותו למעלה, או כשרוח דוחפת אוויר לח במעלה צלע של הר.

כשהאוויר החם והלח פוגש את הענן, הוא עושה שני דברים: אחד, הוא מוסיף לענן עוד ועוד אדי מים, שהופכים לטיפות קטנות. אם הטמ' של הענן היא מעל אפס מעלות, הטיפות הקטנות האלה יתגשו זו בזו, יתמזגו ויהפכו לגדולות יותר וכבדות יותר: הטיפות הגדולות חוסמות יותר מקרני האור, וזה השלב שבו הענן הלבן הופך להיות ענן אפור וכהה. כשהטיפות יהיו בגודל של בערך 2 ממ - ז"א, פי מאה מהגודל של המיקרו-טיפות הקטנות - הן יהיו מספיק כבדות כדי להתגבר על הזרמים העולים של האוויר החם, וליפול למטה בתור גשם.

אבל זה לא מה שקורה אצלנו, בישראל. באזור שלנו, אוויר קר שמגיע מהקוטב עובר מעל המים החמים של הים התיכון, והחום הזה דוחף את האוויר למעלה בכזו עוצמה עד שראש הענן מגיע לגובה שבו טמפרטורת האוויר יורדת אל מתחת לנקודת הקיפאון: עד כדי מינוס עשר או אפילו מינוס עשרים מעלות מתחת לאפס. במצב כזה חלק מאדי המים שבתוך הענן קופאים והופכים לגבישי קרח קטנטנים, ואז אדי מים שפוגשים בגבישי הקרח האלה - בעיקר מים שהתנדפו מהמיקרו-טיפות הזעירות - קופאים גם כן והגבישים הופכים לפתיתי שלג. כשפתיתי השלג כבדים מספיק הם נופלים למטה, אבל לפני שהם מגיעים לפני השטח הם פוגשים באוויר חם, נמסים - ואנחנו מקבלים גשם. אז כן - הגשם שלנו מתחיל בתור שלג!...

זהו, עד כאן. אם אתם אוהבים לגלות דברים חדשים ומרתקים על מדע וטכנולוגיה, מוזמנים להציץ בספריי שזמינים באתר שלי, ranlevi.co.il.
להתראות,
רן

**Tom Enden: Software In the Age of AI [Domain Knowledge Podcast]**

A new episode of Domain Knowledge is live!
I sat down with Tom Enden, a software architect at Wix, to explore how AI is fundamentally reshaping the software engineering profession: moving from a writing tive dialogue with AI, navigating the blurs of code authorship versus ultimate responsibility and ownership, and the evolving role of "taste" and holistic product understanding in modern engineering.

YouTube: youtu.be/iGNVBe32jvs?si…
Spotify: open.spotify.com/episode/0HiKZW…

Have a guest you wish to recommend for a future episode? Let me know in the comments!
Ran

@Wix
@tomenden

זה בעיניי הראיון הכי חשוב שנתניהו העניק בינתיים בבחירות, מפני שהוא מבהיר איך ייראו החיים עצמם בממשלתו הבאה: סבירות גבוהה להטלת סנקציות משתקות על ישראל (למשל בבנקאות, ביטוחים והובלה ימית לארץ), לצד ניסיון נואש לעקוף אותן באמצעות קריפטו - מטבעות שמקבלי התשלומים בחו״ל לא יכבדו בניגוד להנחיות, למעט באירועי שוליים פליליים או במדינות לא מערביות כמו סין. מי שרוצה לנסות בידוד בינלאומי כשיטה כלכלית, מוזמן להסתכל קודם על הכלכלה הרוסית לאחר שנים אחדות של סנקציות מצד האיחוד האירופי - הפגיעה ברמת החיים של כל אזרח פה תהיה עצומה, וטוב שהיא עולה כבר עכשיו על השולחן. x.com/roy_katz/statu…

איך אנחנו יודעים מה קורה בליבת כדור הארץ?

זו באמת שאלה טובה: הכי עמוק שהצלחנו לחפור למטה זה משהו כמו עשרה ק"מ בסך הכל, אבל אנחנו בכל זאת די בטוחים שאנחנו יודעים מה קורה אלפי ק"מ מתחת לפני השטח. איך?

הכל מתחיל ברעידת אדמה. הקרקע עולה ויורדת, בניינים מתנדנדים כמו לולבים - או גרתי ביפן. רעידת האדמה הזו יוצרת גלים בקרקע, והגלים האלה נחלקים לשני סוגים: גלי P, מלשון Pressure, דהיינו גלי לחץ, וגלי S, מלשון Shear, גזירה. שני סוגי הגלים האלה מתפשטים בתוך כדור הארץ כמו הגלים שנוצרים כשזורקים אבן לשלולית.

המדענים מחכים לרעידות האדמה האלה. הם מציבים מכשירי מדידה רגישים מאוד - סייסמוגרפים - בכל מיני נקודות על היקף כדור הארץ, ומודדים את הסוג ואת העוצמה של הגלים שהגיעו אליהם. מה הם רואים?

הדבר הראשון שהם רואים זה שגלי S לא מצליחים להגיע לצד השני של כדה"א, כאילו שמשהו חוסם אותם בדרך. מה חוסם אותם?

בואו נבין מה הם גלי S. גל זו תנועה של החומר הלוך ושוב. בגלי S התנועה הזו היא בניצב לכיוון של הגל: ז"א, אם הגל מתקדם קדימה, החומר זז לצדדים - בדיוק כמו שמנענעים חבל למעלה ולמטה, והגל מתקדם קדימה לאורך החבל.
אם החומר מוצק, כמו שחבל מוצק - גלי S עוברים בלי בעיה. אבל אם החומר הוא נוזלי - גלי S לא יכולים לעבור. למה? כי בנוזל אין כמעט חיכוך פנימי, ולכן כששכבה אחת נעה לצדדים היא כמעט ולא משפיעה על השכבה שמתחתיה. זה כאילו שגזרנו את החבל: הגל לא עובר בין השכבות, מתפוגג ונעלם. העובדה שגלי S נחסמים ולא מגיעים לצד השני של כדה"א מלמדת אותנו שבעומק של 2900 ק"מ מתחת לקרקע הסלעים המוצקים הופכים, בגלל החום העז, למאגמה נוזלית. לחלק הנוזלי הזה אנחנו קוראים הגלעין החיצוני או הליבה החיצונית.

ומה קורה עם גלי ה-P? בגלי P התנועה של החומר היא לא הצידה אלא קדימה ואחורה, ז"א האטומים של החומר דוחפים אחד את השני. זו אותו סוג של תנועה כמו בגלי קול, למשל - ואנחנו יודעים שלגלי קול אין שום בעיה לעבור דרך מים: ככה עובד סונאר של צוללות למשל. ואכן, הסייסמוגרפים מראים שגלי ה-P עוברים דרך הליבה החיצונית הנוזלית ומגיעים לצד השני של כדה"א.
אבל המדידות מגלות משהו מעניין: חלק מגלי ה-P, אלה שעוברים דרך מרכז כדור הארץ, מגיעים מוקדם יותר משאר הגלים, ז"א הם מהירים יותר. למה? כי גלים עוברים מהר יותר במוצקים מאשר בנוזלים. זו הסיבה, למשל, שגלי קול נעים במוצקים במהירות גדולה פי עשרה ויותר מאשר באוויר. והעובדה הזו מלמדת אותנו שהחלק הפנימי ביותר של כדור הארץ, הליבה הפנימית, הוא מוצק, בגלל הלחץ האדיר שפועל על החומר בעומק הזה.

אז עכשיו יודעים שהליבה החיצונית היא נוזל, ושהליבה הפנימית היא מוצק. השאלה הבאה היא - ממה הם עשויים?

הרמז הראשון לתשובה הוא שלכדה"א יש שדה מגנטי, ואנחנו יודעים ששדה מגנטי נוצר כשמטען חשמלי נמצא בתנועה. הדבר היחיד שיכול לזוז בבטן האדמה זה הנוזל שבליבה החיצונית, ואם הנוזל הזה מסוגל להוליך מטענים חשמליים סימן שהוא עשוי ממתכת: סצפיפית מברזל, כי זו המתכת הנפוצה ביותר בכדור הארץ.

וממה עשויה הליבה הפנימית? ובכן, אנחנו יודעים - מכל מיני מדידות - שהצפיפות הממוצעת של כדה"א היא משהו כמו 5.5 גרם לס"מ מעוקב. אבל כשמודדים את הצפיפות של הסלעים שאנחנו יכולים להגיע אליהם, אנחנו רואים שהצפיפות שלהם היא רק 2.5 גרם לס"מ מעוקב, בערך. זה אומר שאיפה שהוא בתוך כדור הארץ צריך להיות חומר הרבה יותר צפוף וכבד כדי שסך כל הצפיפות הממוצעת תהיה גבוהה יותר - והחישובים מגלים לנו שכדי להגיע לצפיפות הממוצעת הזו, הליבה הפנימית של כדור הארץ צריכה להיות עשויה מסגסוגת צפופה וכבדה של ניקל וברזל.

אז לסיכום - בזכות מדידות מדויקות והבנה טובה של איך מתנהגים גלים בכל מיני מצבים, אנחנו מסוגלים להסיק איך נראית ליבת כדור הארץ ומאלו חומרים היא עשויה, קצת כמו שפותרים חידה בלשית.

זהו, תודה על הצפייה. אם אתם רוצים לגלות עוד דברים מעניינים על כדור הארץ והיקום בכלל, מוזמנים להציץ בספרי 'האוניב' הקטנה של המדעים' - כל המדע וכל התאוריות הכי חשובות, בשפה קלה ובביסים קטנים. בקרו ב ranevi.co.il.
להתראות.

תפקידו של צה"ל כריבון זה לאכוף לא לגנות

בתור מי שעובד צמוד לגונן ושאר המפתחים בקבוצה - ממליץ בחום! אנשים טובים, אווירה מעולה, ו- Headless זו טכנולוגיה פנטסטית שמשנה את איך שאנשים בונים אתרים ואפליקציות...

מהם גלי גרביטציה, ומה קורה כששני חורים שחורים מתנגשים? יש קשר בין שתי השאלות האלה.

אחת התובנות המרתקות של אלברט איינשטיין בתורת היחסות הכללית שלו הייתה שחומר - מסה - גורם למרחב שסביבו להתעקם. מה זה אומר שמרחב "מתעקם"? אנחנו לא יכולים לדמיין מרחב תלת-מימדי מתעקם, המוח שלנו לא ל יותר להבין את הרעיון הזה אם מדמיינים משהו דו-מימדי שמתעקם: למשל, יריעת גומי שמונחת עליה משקולת כבדה.

אותו הדבר, עקרונית, מתרחש גם בעולם התלת מימדי שלנו: השמש, למשל, שיש לה המון מסה, מעקמת את המרחב שמסביבה באותו האופן שבו המשקולת גורמת לגומי להימתח ולהתעקם. אם ניתן לכדור לנוע על הגומי העקום, הוא יקיף את המשקולת בעיגול - וזהו אותו העיקרון שגורם לכדור הארץ להקיף את השמש, בגלל העיקום שהיא יוצרת במרחב התלת מימדי של החלל.

עכשיו, מה היה קורה אם היינו לוקחים את הגומי המתוח, תופסים אותו - ומנערים אותו? אם היינו מנערים את הגומי מספיק חזק, היו נוצרים בו גלים, והגלים האלה היו מתפשטים בגומי כמו אדוות במים. באנלוגיה שלנו, אלו גלי גרביטציה: כשעצם מסיבי, שמסוגל לעקם את המרחב בצורה משמעותית, עושה תנועה מחזורית שכזו - כאילו מנער את המרחב - הוא יוצר גלים שמתפשטים בחלל לכל הכיוונים.

איינשטיין חזה את דבר קיומם של גלי גרביטציה שכאלה כבר לפני מאה שנה, אבל עד ממש לאחרונה הטכנולוגיה שלנו לא הייתה מספיק מתקדמת כדי לגלות אותם. רק בשנת 2002 הוקמה מערכת בשם לייגו שמבוססת על לייזרים מדוייקים מאוד, שמסוגלים לזהות שינויים במרחב בקנה מידה זעיר בצורה מדהימה: עד כדי אלפית מקוטר של פרוטון בודד.

וב-2015 לייגו הצליח סוף סוף לגלות גלי גרביטציה. אלו היו גלים שנפלטו כששני חורים שחורים, במרחק של בערך מיליארד וחצי שנות אור, התנגשו והתמזגו לחור שחור אחד בודד. רגע לפני ההתנגשות, שני החורים השחורים האלה הסתובבו אחד סביב השני במהירות אדירה, והתנועה המהירה שלהם "ניערה" את המרחב בעוצמה כל כך גדולה - עד שלפי ההערכות כמות האנרגיה שנפלטה בהתנגשות הזו היא כמות אנרגיה הגדולה ביותר שנמדדה אי פעם על ידי בני אדם. תחשבו על זה: אם הרגשנו את ה"הדים" של ההתנגשות הזו ממרחק של מיליארד וחצי שנות אור - זה כנראה היה וואחד פיצוץ...

אז בשורה התחתונה, איינשטיין שוב צדק: גלי גרוויטציה באמת קיימים, והמדענים משתמשים בהם היום כדי לחקור אירועים שאנחנו לא יכולים לראות אותם באמצעות אור רגיל - כמו למשל, המפץ הגדול. במאות אלפי השנים הראשונות לאחר המפץ הגדול, היקום היה אטום לאור, כך שאי אפשר לראות מה קרה עם טלסקופים רגילים: עם גלי גרביטציה, לעומת זאת, אולי נצליח לראות מה בדיוק קרה במפץ הגדול.

זהו, תודה על הקריאה! רוצים לגלות עוד על גלי כבידה? מוזמנים לקרוא ולהאזין למאמר המלא:
ranlevi.co.il/blog/gravitati…

Amazing: A Counter-Strike clone...running on Wix Headless!
Lots of devs still believe that Wix is only about building wesbits with Drag & Drop editors. Not any more. Take a look at this browser-based game, created by Rathborne Digital studio using Claude Code, running entirely on Wix'Realtime API to drive the multiplayer experience. So cool!

It's demos like these that make me bullish on Wix Headless. Decoupling the frontend from the backend gives devs the freedom to build any frontend they can image - and with AI doing the heavylifting, we're about to see some amazing websites and apps in the near future 😎

Ran
@Wix
#wixheadless

ה-AI מאיץ את כתיבת הקוד. אבל כשהתכנון, הבדיקות וה-Review לא עומדים בקצב - צוואר הבקבוק פשוט עובר למקום אחר.

במסגרת המיטאפים שלנו לקהילת המפתחים, שיתפנו בכמה תובנות טכניות קריטיות מהעבודה עם בינה מלאכותית. עכשיו ריכזנו אותן בכתבה בגיקטיים - @geektimecoil.

🧰 איך בונים תשתית קוד, לתיעוד ולמידע מפרודקשן, וזה מבלי להעמיס הכול על הפרומפט או על AGENTS .md.

⚙️ איך מעריכים סוכן שלם (כולל הכלים וסוכני המשנה שלו), ומזהים רגרסיות ושינויים בעלויות ובזמני הריצה.

🛠️ איך מחברים סוכנים ללולאת המשוב של ה-CI, כדי שיוכלו לנתח בעיות, לתקן ולהריץ בדיקות מחדש.

🧰 ואיך מודל ה-xEngineer משלב מומחיות והבנה עמוקה עם אחריות מקצה לקצה גם על ארכיטקטורה, וגם על איכות התוצאה בפרודקשן.

תשעה מפתחים ומפתחות, ארבע זוויות חשובות ושאלה אחת קריטית: איך הופכים קוד שנכתב מהר יותר למוצרים שמגיעים לפרודקשן מהר יותר - מבלי להתפשר על איכות?

לכתבה המלאה:
geektime.co.il/how-ai-is-chan…

עם:
@aviranm, @Asafy3, @guy_bary, @snirshr

Using AI Agents to create your websites, but your design skills are lacking? DESIGN.md is the solution.
Learn about this new open-source spec from Google in the article. Very useful for sites created with #WixHeadless. x.com/i/article/2109…

Curious about Wix Headless? You should be. It’s a game changer: create a fully functional, fully custom e-commerce website in minutes using any AI agent. It’s magic 😎🪄
Here’s a step-by-step guide I wrote. Create a free Wix account and give it a try.
Ran
@Wix
wix.com/blog/how-to-ma…

זה לא נכון. היא החלה בתעשיות הצבאיות, וגן - לא רבים זוכרים זאת - באבטחת מידע. בשנות השמונים והתשעים ישראל היתה מעצמת סייבר - עוד לפני שהיה סייבר. חברות כמו איריס ו BRM פיתחו אנטי-וירוסים שהתחרו בהצלחה עם תוכנות של סימנטק וענקיות אחרות (בימים שבהם עדכון תוכנה הגיע עם שליח על טוסטוס, כן?). באמצע שנות התשעים התעשיה הזו דעכה ורבות מהחברות נמכרו. הגל השני של הסייבר, זה שאנחנו מכירים היום, הגיע בתחילת שנות האלפיים. החלוצים האלה לא מקבלים מספיק הכרה, לדעתי.

איך גילו את האטומים?

כבר לפני 2500 שנה, הפילוסוף היווני דמוקריטוס שיער שכל החומר ביקום עשוי מחלקיקים קטנטנים שהוא כינה בשם 'אטומים', מהמילה היוונית אטומוס: "בלתי ניתן לחלוקה". אבל אף אחד לא האמין לו - ובצדק! אטומים הם כל כך קטנים (בגרגר מלח אחד יש מיליארד מיליארדים אטומים) עד אם הם בלתי נראים, אז למה שנאמין שהם קיימים?...

אריסטו הציע רעיון אחר: אולי כל החומר עשוי מצירופים שונים של אש, מים, אדמה ואוויר. איך בדיוק? לא ברור - אבל לפחות את הדברים האלה אנחנו יכולים לראות ולהרגיש, אז עקרונית יש בזה יותר הגיון.

אבל ג'ון דלטון, כימאי אנגלי בראשית המאה ה-19, לא אהב את הרעיון של אריסטו. הוא לא היה מספיק פרקטי בשבילו. למשל, נניח שאני רוצה ליצור מלח: מה אני צריך לערבב? אוויר עם מים, או אולי אדמה עם אש?.. כמה אש? כמה אדמה? דלטון חיפש תאוריה שתיתן תשובות טובות יותר לשאלות המעשיות האלה.

היו לו שני רמזים חשובים. הראשון, הוא ידע שאם לוקחים גז מימן ושורפים אותו בנוכחות חמצן - נוצרים מים, ושהמשקל של המים שנוצרו מהבעירה הזו זהה בדיוק למשקל המימן והחמצן שהיו שם קודם. ז"א - המימן והחמצן לא נעלמו כתוצאה מהבעירה, אלא רק 'החליפו צורה' והפכו למים.

הרמז השני היה שהיחס בין כמות החמצן במים לכמות המימן הוא תמיד אותו הדבר: משקל החמצן במים הוא *תמיד* גדול יותר פי 8 ממשקל המימן - ולא משנה מאיזה ים או מאיזה אגם לקחנו את המים האלה.

דלטון חיפש הסבר שיתאים לרמזים האלה, ולשם כך הקים לתחייה את אותו רעיון ישן נושן של דמוקריטוס היווני. נניח, הוא אמר, שכל החומר עשוי מאטומים קטנטנים - כמו פיסות של לגו. כל יסוד הוא סוג אחד של לגו: ז"א, כמו שיש חלקים שונים של לגו שיש להם צורות שונות - יש אטומים של מימן ויש אטומים של חמצן, ויש להם משקלים שונים - אטום של חמצן הוא כבד יותר מאטום של מימן. נניח גם, הציע דלטון, שכל התרכובת הכימיות הן בסך הכל צירופים שונים של חלקי הלגו, דהיינו צירופים של אטומים מסוגים שונים: למשל, מים זו תרכובת שעשויה מאטומים של חמצן ומימן.

והרעיון הזה, מסתבר, הסביר את התצפיות והרמזים בצורה נהדרת. למשל, למה המים שנוצרים בעקבות בעירה של חמצן ומימן שוקלים בדיוק אותו הדבר כמו שני הגזים המקוריים? כי אלו בדיוק אותם אטומים שהיו בגזים, שבסך הכל התחברו יחד ויצרו תרכובת חדשה. ולמה היחס בין משקל החמצן למשקל המימן הוא תמיד אותו הדבר? כי כל האטומים של החמצן תמיד שוקלים יותר מאטומים של המימן, ובכל מולקולת מים יש תמיד אותו מספר אטומים מכל סוג - אטום אחד של חמצן ושניים של מימן.

ההשערה של דלטון סיפקה הסבר משכנע לתצפיות הקיימות, ויותר מזה: כשהמדענים בחנו תרכובות חדשות ולא מוכרות, הן תמיד צייתו לאותם הכללים - למשל, אפשר היה לחזות מראש מה יהיה משקלה של תרכובת כלשהי, רק מתוך משקלם של האטומים שמהן היא הייתה עשויה. זו הסיבה שרוב המדענים קיבלו את ההשערה של דלטון, למרות שאף אחד לא ראה את האטומים האלה בעיניים.

למעשה, רק לפני ארבעים שנה, פחות יותר, הצלחנו לראות אטומים בפועל באמצעות מיקרוסקופים מתקדמים. אני חושב שהסיפור של גילוי האטומים הוא הוכחה נהדרת לעוצמתה של השיטה המדעית: היא איפשרה לנו לגלות משהו שאנחנו לא יכולים לגלות באמצעות החושים שלנו - רק על סמך ניסויים, תצפיות וחשיבה רציונלית.

זהו, עד כאן. למאות מאמרים וסרטונים שלי בכל תחום במדע וטכנולוגיה, בקרו באתר הבית המחודש: ranlevi.co.il.
להתראות,
רן

Builders are creating amazing e-commerce websites using AI & Wix Headless (I ported my personal Wordpress website to Wix Headless, and haven't looked back since). What is Headless architecture? this short explainer will take you all the way back to the 1990s.

#wixheadless
@Wix

בזמן האחרון אני משוטט הרבה ב r/aivideo, רדיט, וזה מרתק. המון יוצרים שמשתפים סרטונים שיצרו בעזרת AI: דור חדש של יוצרים שמשתמשים במחוללי הוידאו כמו במכחול, ועושים דברים מרתקים 😎 יש לי תחושה שהאמנות הויזאולית עומדת לחוות עידן זהב של ממש...

Today we’re introducing Base Code.

It’s an early preview of how we think software will be built in the future.

It’s a product that encapsulates everything we’ve learnt from:

- How our users are building software.

- How we’re building internally, scaling to hundreds of revenue while keeping our engineering team very small and focused.

Here are some of the principles behind it, which align with how we at @Base44 think about the future of software engineering:

Cloud:

- Software will move past local desktop environments (where current tools are widely used) and move to the cloud.

- Moving everything to the cloud is not easy. Setting up dev environments with databases, infra components, services, mock data, etc. is easier said than done.

- Base Code first scans your code repo and sets up everything - every infra component (databases, Redis, etc.) - in the cloud. It runs nonstop until your preview environment is ready.

- From an enterprise standpoint, it’s also the logical thing to do: a centralized, governed dev environment instead of handing out keys and secrets to all team members.

- Once Base Code does that, EVERY team member can work in this environment. No more syncing local environments.

Internally, this (cloud) is one of the main things that enabled us to move so fast.

Collaboration:

- Once everything is in the cloud, everybody can write software from anywhere (any browser, your phone, WhatsApp / iMessage coming soon).

- You can easily see what everyone is working on, where they’re at, and how they’re prompting - and jump to their environment in one click.

- We’ve built many great collaboration features from the ground up.

Loops, automations, software factories:

- A full, working cloud environment allows for many advanced capabilities we will unveil soon-think agents running in the browser and testing on every device and in any browser.

- It also allows the use of automations to build software factories-e.g., agents reading support tickets, identifying bugs to fix or features to develop, implementing the changes, verifying them in the cloud, and potentially pushing them.

And lastly, there’s a real advantage in being model agnostic.

--------------

As always, we’re releasing it very early. It’s far from perfect-but we’re looking for early feedback so we can build it together with our great community and make this vision a reality.

*We’re giving it away for free for 30 days*.

Give Base Code a try. Connect any GitHub repo, get your live preview, and share it with your team.

I’d love to hear what works and what doesn’t:
app.base44.com/base-code

שמה של אח"י דרקון, הצוללת החדשה של חיל הים, נגזר מתוך שמה של ה'דקר', הצוללת שאבדה ב 1968 וגורלה היה תעלומה במשך שלושים שנה. היו מי ששיערו שמפקד הצוללת החליט להפליג למצרים על דעת עצמו...
על סיפורה של הדקר והחיפושים אחריה תוכלו לקרוא כאן:
ranlevi.co.il/blog/dakar-sub…
רן

מהם מספרים מרוכבים?
הסבר קצר על אחת ההמצאות המתמטיות המרתקות והשימושיות ביותר.

אם למדתם 5 יח' מתמטיקה בתיכון, כנראה שנתקלתם במספרים מוזרים בסגנון 2+3i. המספרים האלה נקראים 'מספרים מרוכבים'. אז מהם המספרים המשונים האלה, ולמה צריך אותם?

הארי פוטר, מכירים? בעולם הרגיל של ילד די מסכן ועצוב שחי בארון מתחת למדרגות - אבל כשהוא עובר ליקום המקביל של הקוסמים, שם הוא גיבור גדול ומוצלח.

אותו דבר בהנדסה. נגיד שאתם מהנדסים, ובשביל לתכנן משהו אתם צריכים לפתור משוואה דיפרנציאלית איומה ונוראה עם נגזרות מסובכות וכל מיני קללות שכאלה. אתם מסתכלים על המשוואה ולא יודעים מאיפה להתחיל... אתם חושבים לעצמכם: הלוואי והייתי יכול לעבור לאיזה יקום מקביל, שבו המשוואה הנוראית הזו הייתה הופכת לתרגיל פשוט של חיבור, חיסור, כפל וחילוק. כמה עבודה זה היה חוסך לי!... אז זהו - שהיקום המקביל הזה? הוא קיים באמת.

נתחיל מהבסיס. נאמר ויש לנו משוואה ממש פשוטה: X-5=0. מה הפתרון למשוואה הזו? נכון, X=5. אני יכול להחליף את הספרה 5 בספרה אחרת, והפתרונות תמיד יהיו מספרים רגילים: 1, 2, 3 וכדומה.

כעת אני משנה קצת את המשוואה: X+5=0. מה הפתרון? קל - X= -5. אבל שימו לב למשהו מעניין: בשביל לפתור את המשוואה הזו הייתי צריך "להמציא" סוג חדש של מספרים: מספרים שליליים.

ומה לגבי משוואה כמו 2X-1=0? הפתרון שלה הוא X=0.5, מה שאומר שבשביל לפתור משוואות מהסוג הזה אני שוב פעם צריך להמציא מספרים מסוג חדש: שברים. משפחת המספרים שלנו ממש הולכת ומתרחבת.

ועכשיו קיבלתי משוואה ממש משונה: X^2+1=0. אחד הפתרונות המשוואה הזו הוא X=✓-1... אבל כאן יש לנו בעיה, כי לפי החוקים הרגילים של המתמטיקה, אין דבר כזה "שורש של מינוס 1".

ביקום הרגיל שלנו, היקום של המוגלגים, אסור לעשות שורש של מינוס 1! אבל המשוואה קיימת, ואני חייב לפתור אותה איך שהוא - אז בואו נעבור לעולם הקסמים. אנחנו נמציא מספר חדש שנקרא לו "התוצאה של שורש של מינוס 1", או כדי לקצר את המשפט הארוך הזה - i. המספר i לא חי ביקום שלנו, הוא קיים רק בעולם הקסמים.

אז עכשיו יש לי סוג חדש של מספר: מספר שעשוי משני חלקים - למשל, 2+3i. חלק אחד הוא מספר "רגיל", כמו כל המספרים שאתם מכירים. החלק השני הוא מספר עם ה-i המוזר הזה, שאנחנו קוראים לו "החלק הדמיוני". אנחנו *מרכיבים* את שני החלקים האלה יחד, וזו הסיבה שהמספר הזה נקרא "מספר מרוכב".

ועכשיו מגיע החלק המגניב. מסתבר שאני יכול לקחת משוואה ממש מסובכת ביקום המתמטי ה"רגיל", זה של המספרים הרגילים - לעשות איזה אברא קדברא, טריק מתמטי שאני לא אסביר אותו כי זה סתם טכניקה שלומדים אותה, זה לא משהו מסובך בתכל'ס - להעביר את המשוואה המסובכת ליקום של המספרים המרוכבים, ושם - כמו קסם! - המשוואה המסובכת הופכת להיות תרגיל של חיבור, חיסור, כפל וחילוק! אני פותר את התרגיל הפשוט ביקום המקביל, מקבל תוצאה, מחזיר אותה ליקום המתמטי הרגיל - ובום, פתרתי את המשוואה המסובכת.

וזהו, זה כל הסיפור: מספרים מרוכבים הם המצאה מתמטית שמאפשרת לנו לקחת בעיה מתמטית שקשה לפתור אותה בכלים המתמטיים הרגילים, להעביר אותה למעין "יקום מקביל" - ושם לפתור אותה בקלות. איזה רעיון יפה!

זהו, תודה רבה על הצפייה. הזמינו אותי להרצאה בחברה או בארגון שלכם. פרטים על ההרצאות שלי וטופס צור קשר, באתר - ranlevi_co_il.
להתראות,
רן