Palestine is in for a pounding today
אסור לימין לחזור על הטעות של 1992.
בבחירות ב-1992, בחישוב הכולל גם את ש״ס, מפלגות הימין והדתיים קיבלו יחד יותר קולות מהעבודה, מרצ והמפלגות הערביות.
אבל יותר מ־65 אלף קולות הצביעו לרשימות ימין ודתיים שלא עברו את אחוז החסימה.
ביניהן היו ״התחיה״ של גאולה כהן, והמפלגה של הרב משה לוינגר.
אנשים רצו לחזק את הימין - והקולות שלהם נשרפו ונשארו מחוץ לכנסת.
העבודה ומרצ קיבלו יחד 56 מנדטים, ועם חד״ש ומד״ע נוצר גוש חוסם של 61.
רבין הקים ממשלה עם מרצ וש״ס, ולאחר פרישת ש״ס נשען על תמיכת המפלגות הערביות מבחוץ.
הממשלה הזאת הובילה את הסכמי אוסלו.
הוקמה הרשות הפלסטינית והועברו לידיה שטחים וסמכויות, מתוך הבטחה להתקדם לשלום ולביטחון.
השלום המובטח לא הגיע, ובשנים שלאחר מכן ישראל התמודדה עם פיגועי טרור קשים ובהמשך עם האינתיפאדה השנייה.
אוטובוסים התפוצצו ברחבי הארץ.
יהודים רבים נרצחו.
אני רואה באוסלו כישלון היסטורי, שאת השלכותיו הביטחוניות והמדיניות אנחנו נושאים עד היום.
ולכן הלקח של 1992 חייב להיות ברור: פיצול קולות יכול לשנות את השלטון - ושינוי השלטון יכול לשנות את גורל המדינה.
הסכנה הזאת קיימת גם עכשיו.
עמך ישראל של וינטר, אח״י של הרב אברג׳יל, נעם ו״הציבור החרדי״ - כל אחת מהמפלגות האלה, שלא עוברת את אחוז החסימה, תשרוף את קולות הימין.
אובדן הקולות הזה עלול להכריע את הכף לטובת ממשלת שמאל של איזנקוט עם המפלגות הערביות, יאיר גולן, ליברמן ובנט.
על ביטחון ישראל לא מהמרים. את הלקח של 1992 חייבים לזכור לפני שמכניסים את הפתק לקלפי.
צאו להצביע מחל. רק מחל - רק הליכוד - כדי להבטיח ממשלת ימין לישראל.
0
0
0
90