המחדל הגדול ביותר בישראל: איך המתקפה נעלמה מעיני המודיעין והטכנולוגיות שלו? חשיפת המחדל שעולה בכמה דרגות מעל מחדל מלחמת יום כיפור, שבה איבדתי 119 מחברי בחטיבה 600 ונפלתי בשבי. חשיפה של מי שאחראי לאיסוף המודיעין מרצועת עזה, למה לא היה מודיעין ולמה הכל כשל בשעות הקריטיות. הכתבה רוץ TOV של 14 דקות
bit.ly/3RQ6lQ3

מי אמר שהוא קיצוני?
השר @itamarbengvir בהצעת חוק הכי קונצנזואלית שיכולה להיות!
על פה הצעת חוק של השר: כל מי שרוצה להצביע או לכהן כחבר בכנסת ישראל יצהיר נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
אין מצב שיש בכנסת מישהו שלא מוכן לעשות זאת נכון?
מי שלא מוכן לעשות זאת אמור לשבת עם הנוחבות בשדה תימן.

המחדל של התקשורת מונע מהציבור להבין את הכוונות האמיתיות ואת תכנית הפעולה של האיסלאם הפוליטי.

🔴 חבר הכנסת אחמד טיבי מצהיר למיקרופון במהלך השתתפותו בחתונה באום אל פחם:
"إحنا أصحاب البلد"
תרגום : ״אנחנו אדוני הארץ״.

תודה לד״ר יחיאל שבי.

כיוון שהייתי שם פיזית אני יכול לומר: לפני שמנדלבליט אמר את השם המפורש "יוסי כהן", הוא שאל את הפרקליטים אם מותר לו לומר זאת. ורק אחרי שאישרו זאת הוא אמר את השם "יוסי כהן".

כאילו מנדלבליט, רק לפני פחות מחודש, חשב שזה סודי. כלומר שהוא בכלל לא מעודכן בסרטון על "ליזי כהן" - סרטון יש את הרצון של המערכת להסתיר את יוסי כהן.

אתם מוזמנים לראות את הסרטון בתגובה הראשונה.

הרצי הלוי: "אני יודע להסביר איך ה-7 באוקטובר קרה עד הפרטים הקטנים מאוד; יחיא סינוואר בתכנון שלו לביצוע המתקפה האכזרית הזו היו לו שני עקרונות ושתי הנחות. העקרון הראשון של הפתעה. זו הייתה עדיפות עליונה; השני, סימולטניות [במתקפה שכוונה נגד כל היעדים אזרחיים וצבאיים בעוטף עזה]"

ב-1 ו יורק הוועידה השלישית Rage Against the Hate בחסות ארגון "שורת הדין". להלן ראיון שערך אסף ליברמן עם הרמטכ"ל לשעבר רא"ל במילואים הרצי הלוי (תורגם מאנגלית):

אסף ליברמן:

הכרזת מלחמה על עזה?

הרצי הלוי:

אין צורך להכריז מלחמה. יש מספיק הזדמנויות לקחת אירוע אחד ולהפוך אותו לדברים שאתה רוצה לעשות. זה יכול להיות מלחמה מלאה. זה יכול להיות מבצע רחב. אבל זה ישנה את המצב, ואתה לא תלך רק חצי מטר מצוק. וזה עם מה שאנחנו יודעים היום. אז לא ידענו את זה. אני רוצה אולי לתת את נקודת המבט של האויב. זה יעשה את זה קצת יותר ברור. אבל לפני זה, אתה יודע, אני לא רוצה לדבר רק אנליטית על הכישלון. אני רוצה גם להוסיף ביטוי. וראינו קודם את התמונות של שירי, כפיר ואריאל, ואני יכול להגיד לך שיש לצערי הרבה תמונות והרבה סרטונים והודעות טקסט שאני רואה מדי פעם בביקוריי אצל משפחות. ואני מסתכל על התמונה של שירי ביבס מחזיקה את כפיר ואריאל אחרי שהוריה נרצחו בביתם. בעלה נחטף והיא נחטפה עם שני הבנים. שלושה מהם נרצחו בתוך עזה. ודנה, אחותה, היא הניצולה היחידה מהמשפחה הגרעינית בניר עוז. ואני מסתכל בעיניים של שירי ביבס ואני רואה את הפחד ואני רואה את אי-הוודאות. ואנחנו לא היינו שם, לא בזמן הנכון כדי לעזור, כדי להציל אותה. וזה ביטוי של הכישלון. אם אני עובר לאויב — חמאס ובמיוחד יחיא סינוואר — אני אומר שיחיא סינוואר בתכנון שלו לביצוע המתקפה האכזרית הזו היו לו שני עקרונות ושתי הנחות. העקרון הראשון של הפתעה. זו הייתה עדיפות עליונה. הוא עשה כל מה שיכל כדי להפתיע אותנו. השני, סימולטניות. כל נקודה בסמיכות ל-65 הקילומטרים עם עזה, אזרחית או צבאית, הותקפה מיד אחרי 6:29 בבוקר. ושני העקרונות האלה הביאו אתגר עצום עבורנו. הפתעה כזו במקומות כל כך רבים לקחה לנו שש עד שבע שעות לעצור את ההתדרדרות וליצור נקודת מפנה. שתי ההנחות: הראשונה היא שישראל לא תתמרן לתוך עזה. זה היה סוג של ביטחון שהיה ליחיא סינוואר. לצערי, עזרנו לו לחשוב כך לאורך כמה שנים לפני כן. הוא היה בטוח שישראל מעריכה שעזה היא שדה קרב מסובך מדי. אנחנו לא ניכנס לעזה. ואז ההנחה הרביעית הייתה על יצירת השפעה, הגברת מתקפת הטרור הרחבה הזו. ומצאנו — זה מעניין מאוד — באחד המנהרות בח’אן יונס, מצאנו את תוכנית ה-7 באוקטובר עם הערות בכתב יד של סינוואר שמנחות צילומי וידאו של הפעולה האכזרית בזמן שאתה עושה את זה בתוך ישראל, ולהעלות את זה לאתרי מדיה חברתית מיד כדי להשיג שני דברים. הראשון, לגרום למילואימניקים שלנו להישאר בבית, לגרום להם תחושה שישראל קורסת והם לא יכולים לצאת. והשני, לגרור את חיזבאללה לזירת הקרב. סינוואר החליט לא להודיע, לא לתאם עם חיזבאללה את המתקפה הזו כדי לשמור על ההפתעה, אבל הוא חשב שאם הם יראו את הסרטונים האלה גם הם יקפצו.

אסף ליברמן:

למה [חסן] נסראללה לא הצטרף?

הרצי הלוי:

אני חושב שלסינוואר היו שלוש טעויות בשתי ההנחות האלה. הראשונה, חיזבאללה — הם ראו את זה. הם הרגישו, אוקיי, לא אמרת לנו, למה שנקפוץ למים עכשיו אם לא שיתפת אותנו ברעיון הזה? אבל זה לא הספיק. מאוחר בבוקר ה-7 באוקטובר, שלחנו מסר לחיזבאללה שהופתענו בעזה, אבל אנחנו צופים בך, חיזבאללה, בחוזקה, ואם אתה הולך לעשות אפילו תנועה קטנה, פטיש כבד מאוד ירד על לבנון. וזה הספיק כדי לעצור את זה ככה עד הערב. ואז היה לנו הגנה חזקה מאוד לאורך הגבול עם לבנון. שתי הטעויות האחרות: המילואימניקים שלנו, הם יצאו למרות שראו את הסרטונים האלה — וההפך קרה. הם ראו את זה. רבים מהם יצאו לפני שקיבלו את השיחה לצאת בגלל הסרטונים האלה. הם הבינו שזו שעה קשה והם הלכו עם אקדחים נגד RPG ו-AK-47. גיבורים כמו האחים [נועם וישי] סלוטקי שרצו עם אקדחים ושניהם נהרגו.

אסף ליברמן:

אתה יודע, אם תשאל ישראלים רבים היום, יותר מדי ישראלים, מה באמת קרה ב-7 באוקטובר, התשובה שלהם היא עבודה מבפנים, בגידה מבפנים. אני מניח ששמעת את המונח, נכון? מה אתה אומר להם?

הרצי הלוי:

כן. ואני חושב שהבוקר שמענו גם על קונספירציות. זה תמיד שם. אני רוצה לענות עם שלושה חלקים של תשובה. הראשון, על בסיס ערכים: אני יודע ב-100% שלא הייתה בגידה. בטוח. למה? אני מכיר את האנשים האלה. אני לא חושב על אף אחד מהקולגות שלי אחרי שירות של כמה עשורים, ששם את חייו תחת הסיכונים הגבוהים ביותר, ויום אחד פתאום רוצה לעזור לחמאס. שנית, טכנית: כדי לעזור לחמאס זה לא מספיק שיהיה אדם אחד שמשתף פעולה. צריך רשת, רחבה מאוד, כדי להחליש את כל המערכת לאורך כל הגבול. אחרי שלוש שנים, ועדיין לא מצאנו אפילו אחד מהם — אחד מהרשת הזו — אני לא מקבל את זה. והתשובה האחרונה, שהיא החזקה ביותר: אני יושב כאן. אין לנו מספיק זמן, אבל אני יודע להסביר איך ה-7 באוקטובר קרה עד הפרטים הקטנים מאוד. אם "אני לא יודע" היא אפשרות טובה לשאול אם הייתה קונספירציה או בגידה, אבל מכיוון שאני יודע עד הפרטים הקטנים, אני חושב שזה לא רלוונטי.

אסף ליברמן:

אבל אני רוצה לשאול אותך, הרצי, האם שמעת את זה מכוון אליך? מישהו האשים אותך אישית בלהיות חלק מהבגידה הפנימית הזו?

הרצי הלוי:

אפילו בנסיבות המסובכות מאוד האלה, אנשים בדרך כלל מנומסים עם כבוד. לפעמים שאלו אותי גם ישירות, ויש לי תשובה טובה מאוד. כשמישהו חושב שמפקד יכול לעשות חישוב כמו "אאבד שלושה או ארבעה חיילים, זה בסדר למשהו אחר כדי ליצור פוליטיקה סוג של תמרון" — אנשים שאומרים את זה לא מבינים מה זה אומר להיות מפקד. אני זוכר כל חייל שאיבדתי ב-40 שנות השירות שלי, 38 שנות פיקוד. אני זוכר את התאריך, המקום. כשטסתי מעל ישראל במסוק — תמיד לא היה זמן, תמיד קורא — אבל כשטסתי מעל מקום שאיבדתי חייל, העיניים שלי הלכו לנקודה הזו עם הזיכרון. ואני בקשרים טובים וקשר עם כל המשפחות. אף אחד לא עושה את החישובים האלה.

אסף ליברמן:

אולי אתה מצפה מההנהגה הפוליטית להיות יותר ברורה לגבי זה, להגיד את זה בקול רם: לא הייתה קונספירציה.

הרצי הלוי:

רק אם מישהו מאמין. אני חושב שאנחנו צריכים להגיד את זה בקול רם. אתה יודע למה? לא בגללי, לא בגלל הקולגות שלי. כי כשאני רואה משפחה שכולה שלא רק מתמודדת עם אובדן בן או בת, הם גם מתמודדים עם המחשבה הנוראה שמישהו רצה שזה יהיה ככה מאיתנו. זה נורא. ויש לי בהחלט ציפיות לראות: לכו ותבדקו, ויש לכם שאלות, בואו ותשאלו אותנו. אבל כשאתם יודעים, תגידו את זה בקול רם וברור.

אסף ליברמן:

אני רוצה לשאול על המלחמה עצמה. אני מניח ששמעת את הביטוי "ניצחון מוחלט". הציבור הישראלי ציפה לניצחון מוחלט.

הרצי הלוי:

אתה יודע, חשבתי כמה פעמים הבוקר על מלחמות, ואני יכול להגיד לך שהדבר האחרון שאני יכול להגיד על מלחמה הוא פשטות, כי שמענו הרבה דברים כאן היום. זה מסובך מאוד. כשהייתי מפקד חטיבה ולקחתי את החטיבה שלי לעזה למבצע, אמרתי לחיילים רגע לפני: "חייכו לשינויים". זה תמיד משתנה בכל רגע, ואם אתה כועס על שינויים אתה לא תעשה טוב. ואני חושב שמיד אחרי ה-7 באוקטובר, עבורנו זה היה ברור מאוד שאנחנו רוצים לתמרן לתוך עזה. זה לא היה כל כך פשוט לשכנע את הממשלה לעשות את זה, כי אחרי כישלון של ה-7 באוקטובר אולי יהיו לנו קשיים גם בתוך עזה. זו הייתה שאלה טובה.

אסף ליברמן:

אבל היית צריך לשכנע את הממשלה לעשות את זה?

הרצי הלוי:

כן. אבל זה דיאלוג טוב. אתה יודע, הם צריכים לשאול אותנו שאלות קשות ואנחנו צריכים לתת תשובות מקצועיות. וזה מה שעשינו.

אסף ליברמן:

כי הממשלה אמרה, ראש הממשלה אמר שהוא היה צריך לשכנע אותך להיכנס לעזה.

הרצי הלוי:

לא, הוא לא אמר את זה. אני לא חושב כך. ואם כן, אנחנו יכולים לדבר. נשאלתי שאלות טובות. אחרי ה-7 באוקטובר, אם חמאס לקח חיילים מהטנקים שלנו — אני מצטט שאלה שנשאלתי — "למה, בבקשה תגיד לנו, זה לא יקרה בתוך עזה במקומות רבים". זו שאלה טובה אחרי ה-7 באוקטובר. ונתנו תשובה מקצועית. אמרנו לממשלה שזה הולך להיות קשה מאוד, אבל אנחנו ננצח. לקחתי את הכוח שלי, מקורות האנרגיה שלי ממפגש עם הכפופים שלי, החיילים שלי מיד אחרי ה-7 באוקטובר, הסתכלתי בעיניים שלהם, ראיתי את המוכנות, הרצון, האמונה — וידעתי שננצח. חוץ מזה אמרנו שעשינו תוכניות וידענו שזה לא הולך להיות פשוט, אבל אנחנו יכולים לעבור את זה.

אסף ליברמן:

איזה סוג של ניצחון ראית מול עיניך?

הרצי הלוי:

אז קודם כל, היינו צריכים לשבור את סדרת המבצעים, הקטנים, רק התקפות מהאוויר, כי שאלו אותנו למה לא לתקוף מהאוויר. ואני יכול להגיד לך שעשינו מבצעים רבים בעזה תוקפים מהאוויר. ואחרי כל אחד מהם, שאלנו את המתמודד השאלה הנכונה: לאן הולכים הברווזים כשהבריכה קופאת? איפה המחבלים כשאנחנו תוקפים מהאוויר? כי כל מבצע כזה עם מאות טונות של פצצות ומעט מאוד מחבלים נהרגו. אז היה ברור מאוד שאנחנו צריכים חיכוך כדי להיכנס לעזה ולמצוא אותם. בלי החיכוך הזה לא יכולנו להרוג חצי ממחבלי חמאס, את כל המטכ"ל של חמאס (אם הם ראויים — אני לא בטוח בכותרת הזו), וכ-90% ממפקדי הדרג הגבוה של חמאס נהרגו. אי אפשר לעשות את זה בלי לתמרן לתוך עזה. מצאנו באחד ממחנות הפליטים ממש מתחת לכביש ראשי שישה פירים ענקיים, משהו כמו חצי מהאולם הזה, מחוברים במנהרה ומסילה. וזה היה אתר ייצור תת-קרקעי. לא ידענו על זה. ידענו על רבים אחרים. אבל בלי תמרון, הם היו שומרים על תעשייה צבאית ליום שאחרי. היום אנחנו יכולים להגיד שהרסנו את כל מה שידענו עליו, ועשינו חיכוך כדי לדעת כמה שיותר כדי להביא הישג מתאים. אז זה היה חשוב מאוד גם להחזרת החטופים. היו לנו דיונים ואני יכול להגיד לך שאני יודע שיש אחרים שחושבים אחרת. בלי לחץ צבאי חזק בתוך עזה, לא יכולנו להחזיר את החטופים. אני יכול להוכיח את זה. אני יודע את זה. זה היה קריטי וחיוני, אבל עדיין לא פשוט. לצערי, היו לנו טעויות. הפצצות שלנו הרגו חטופים. זה היה בלי כוונה כמובן — לא ידענו שהם שם. ועשינו עקומת למידה תלולה איך לשפר את היכולות שלנו לדעת בדיוק איפה החטופים כדי להימנע מטעויות כאלה. ואולי אחד האתגרים הקשים ביותר היה לאשר מבצע לשחרור חטופים. עשינו כמה מהם. אחד היה כישלון — סהר ברוך, חטוף שנהרג במבצע שביצענו. חלק מהם היו שבאנו והם עזבו, וחלק היו הצלחה. אלה היו הצלחה. תהליך קבלת ההחלטות היה מסובך מאוד. אתה לא יודע שאתה הולך להצליח. אתה לא יודע איך למדוד 80%, 90%. והדרך היחידה שמצאתי לקבל החלטה כזו הייתה: לך ולמד לעומק את הפרטים, המודיעין, לך לראות את האימון, לך לדבר עם המפקדים, תעשה עוד ועוד אישור של התוכנית. אבל בסוף, אחרי שעשית כל מה שאתה יכול כדי ללמוד, שב במשרד שלך, עצור את העיניים. עכשיו דמיין את המשפחה שלך יושבת בבית הזה ושאל את עצמך: האם אתה הולך לעשות את המבצע הזה כדי להציל את המשפחה שלך? ושאלה שנייה: אתה כבר לא צעיר, אבל אם אתה עכשיו הקפטן, ואני עסקתי במבצעים כאלה בעבר, האם אתה מוכן להיות הראשון שעולה במדרגות כדי להציל את החטופים? כששתי התשובות היו כן, אחרי תהליך הלמידה הזה, החלטתי להעלות את זה ולקדם.

אסף ליברמן:

ורוב החטופים יצאו בעסקאות, עסקאות חטופים עם חמאס. אתה חושב שיכולנו לעשות את זה קודם ולהביא יותר מהם בחיים?

הרצי הלוי:

אז זה הולך עם השאלה על איזה סוג של ניצחון. דיברנו על ניצחון או הבסת אנטישמיות — קרב אתה יכול להביס בשדה הקרב. ניצחון במלחמה זה צבירת כמה קרבות שהבסת את האויב שלך עם משהו נוסף. ואני חושב שהחזרת החטופים הייתה חלק מהניצחון. היו לנו שתי משימות חשובות מאוד: לפרק את חמאס ולהחזיר את החטופים. ניסינו לבנות את זה כסינרגיה ולא כמשחק סכום אפס. אני חושב שבאופן כללי בהצלחה. חשבנו שהיו הזדמנויות עם לחץ על חמאס שיכלו להילקח, אבל היה דיאלוג, ומי מקבל את ההחלטות? זו הממשלה. אנחנו ממליצים, וזה היה דיאלוג מתאים. אני לא אכנס כאן לפרטים. אני חושב שזה באמת צריך להיות חלק מבדיקה של ישראל, ואני אגיד את זה בעברית ביום מתאים. אבל אני חושב שיש נקודה במלחמה, אחרי שיש לך הישגים צבאיים גבוהים מאוד, שאתה חייב להביא משהו כדי לשנות את המצב הבסיסי. [ויסטון] צ'רצ'יל אמר שבמלחמה הדיפלומטיה צריכה לעבוד קשה יותר כי יש יותר הזדמנויות. עכשיו יכולנו להגיע ל-90% הישג עם יכולות צבאיות. כל אחוז שולי יהיה יקר יותר, ייקח יותר זמן. אז בנקודה אחת אתה פשוט צריך לגדר את הסיכון, לשנות את המצב, ולהמשיך לתקוף כמו שצה"ל עושה טוב מאוד עכשיו. הם עדיין תוקפים אנשים שחדרו לישראל ב-7 באוקטובר, והם צריכים להמשיך לעשות את זה. זה חשוב מאוד.

אסף ליברמן:

מדברים על דיפלומטיה, האם דאגת שאנחנו מאבדים את ההישגים הצבאיים שלנו כי הם לא תורגמו לאסטרטגיה דיפלומטית?

הרצי הלוי:

אתה יודע, אם אתה מסתכל על ההיסטוריה, הישגים טקטיים ומבצעיים חשובים מאוד, אבל הם חווים כבידה. אם אתה לא שם מדף אסטרטגי כדי לתמוך בהישגים האלה, בהדרגה אתה יכול לשחוק את ההישגים שקיבלת עכשיו.

אסף ליברמן:

וזה קרה במלחמה הזו?

הרצי הלוי:

אני חושב שעדיין יש לנו פער. חמאס הוא תנועת האחים המוסלמים. מישהו אמר היום כאן: מה האג'נדה של חמאס? זה ברור מאוד. הם לא יכולים לשלוט בעזה, כי אם הם שולטים בעזה למרות שהבסנו אותם צבאית — הבסנו אותם. בהחלט. יש הגדרה מתי אתה מביס את האויב שלך. הלכנו הרבה מעל ההגדרה הזו. אבל עכשיו אתה צריך לקבל החלטה: מה המצב הבסיסי הבא בעזה? וזה לא להנהגה צבאית להחליט. זה לרמה הפוליטית. זה מפורסם [קרל פון] קלאוזביץ, אחד מהוגי המלחמה, אמר שהמלחמה היא כלי נוסף בארגז הכלים של הפוליטיקאים והם צריכים להשתמש בה כראוי.

אסף ליברמן:
רק לפני שאזמין את ניצנה [דרשן-לייטנר] בעוד דקה להצטרף אלינו. אבל אני רוצה לשאול אותך, מסתכל קדימה על כל החזיתות השונות שלנו, מה האתגר הגדול ביותר שלנו? או במילים אחרות, האם אנחנו הולכים לתקוף את איראן מחר אולי, או בשני הימים הבאים?

הרצי הלוי:

אני לא יודע.

אסף ליברמן:

האם אנחנו צריכים?

הרצי הלוי:

אתה יודע את השאלות האלה... אני צריך לחלק את התשובה שלי: אם אני יודע אני לא יכול לספר, אם אני לא יודע אתה פשוט תהיה... לא, אם אני לא יודע אתה לא תהיה מעוניין לשמוע את התשובה שלי. אז בכל מקרה פשוט תשמור על שתיקה. אבל ברצינות, אני חושב שבעזה, בלבנון, בסוריה, באיראן עדיין יש לנו דברים לעשות. אבל חשוב יותר להגיד שלפני נקיטת פעולה, אנחנו חייבים להכין את המדף האסטרטגי. מה שזה יהיה, תקבל החלטה. אם אתה לא מוכן עם המדף הזה, שוב, אתה הולך לאבד כוח של ההישגים האלה. ואתה יודע, נשאלתי למה אתה לא יכול לעצור את זה כמו מלחמת העולם השנייה עם הנאצים? וזו לא ההיסטוריה, אתה יודע.

אסף ליברמן:

מי שאל אותך אז?

הרצי הלוי:

מישהו בשיחה במהלך המלחמה. ואני אגיד לך שהצבא הגרמני היה לו הרבה כוח במאי 1945. אנחנו לא... אני לא נולדתי, אבל בעלות הברית לא הרגו את חייל הנאצי האחרון. אבל בנקודה אחת מישהו קיבל החלטה לקחת את [קונראד] אדנאואר, שישב בכלא נאצי כי התנגד להם, להיות הקנצלר הראשון. ובעלות הברית שמו כוח ושמו חיילים בגרמניה כדי להגן על זה, ותוכנית מרשל כדי לשים אנרגיה חיובית. ואחרת אולי עשור מאוחר יותר עדיין היינו רודפים אחרי פלוגות SS ביערות באירופה. אני לא יודע.

ניצנה דרשן-לייטנר:

אני רוצה להשתמש בהזדמנות שלי כנשיאת הארגון ["שורת הדין"] ואחת ממארגני הוועידה המפוארת הזו ולבוא עם שאלה לגנרל הלוי. אני יודעת שאני טועה בכותרת הנכונה, אבל אז כולנו נלחמים בשם המדינה היהודית. כל אחד עושה את העבודה שלו. הארגון שלי נלחם בזה בתחום המשפטי, רודף אחרי מימון טרור, מנסה לעשות כל מה שאנחנו יכולים כדי לחסל את אויבינו. האם אתה חושב שתהיה נקודה שבה ישראל באמת מחסלת את כל ארגוני הטרור סביבה ובתוכה — החות'ים, החמאס, אש"ף, חיזבאללה — תהיה נקודה שבה, כמו שניסיתי לתאר קודם, אנחנו מגיעים לניצחון מוחלט?

הרצי הלוי:

אז זה חוזר להגדרות. כשהייתי ילד שאלתי את סבתא שלי מה אני הולך לעשות כשאהיה חייל. היא ענתה לי — והיא הייתה אם שכולה — היא ענתה לי: בגיל 18 לא נצטרך יותר חיילים. אני חושב שהיא חשבה בזמנו שזה הולך לקרות. אני לא אומר את זה היום, לא לילדים שלי. אני חושב שאנחנו צריכים להיות חזקים לשנים רבות קדימה כי איומים הולכים להיות סביבנו. זו השכונה במזרח התיכון. עדיף להיות חזק ולהיות מוכן למסע ארוך מאוד, בידיעה שב-3,000 השנים האחרונות לא היו לנו אפילו 40 שנות תקופת שקט. ואם נחווה הפתעה טובה, נסתדר, זה יהיה בסדר. עכשיו אני חושב שסנדרה הבוקר דיברה על ציביליזציות. בסוף שנות ה-80 נכתבו שני ספרים: התנגשות הציביליזציות של [סמואל] הנטינגטון וקץ ההיסטוריה של [פרנסיס] פוקויאמה. אני לא רוצה להגיד שפוקויאמה חשב שזה יהיה עולם משעמם בלי מלחמות, אבל הנטינגטון צדק. הוא אמר בסוף שנות ה-80 שאנחנו עוברים להתנגשות ציביליזציות, וזה מה שאנחנו רואים היום. אני חושב שעבור "שורת הדין" להוסיף את הכוח החשוב והחזק מאוד הזה למה שהצבא עושה על ידי לחימה בזרם הכסף — כי השינוי העיקרי בטרור הוא הגישה לטכנולוגיה, וטכנולוגיה עולה כסף. לחתוך תקציב, להגיד לארגונים... זה כל כך חשוב להילחם בקרב על יחסי ציבור והסברה, כי אני יכול להגיד לך שעבדנו בעזה כראוי בשני מימדים. שמרנו על ביטחון החיילים שלנו ועבדנו לפי החוק הבינלאומי של סכסוכים מזוינים, וזה הולך יחד. עבדנו בהחלטיות וחשבנו שמצאנו פתרונות. וכשידענו שבבית ספר עם מאות אנשים — כי אנשים בעזה עזבו את בתיהם וראו בתי ספר כמקלט בטוח — אבל פתאום הבנו שבבית הספר הזה קבוצת מחבלי חמאס משתמשים בו כמתקן פיקוד ושליטה. עכשיו יש לך שלוש אפשרויות: לתקוף אותו מיד, להרוג מאות לא מעורבים כולל מחבלי החמאס; או לחכות 15 שעות, לשלוח מקור מידע כדי לדעת בדיוק את החדר שחמאס משתמש בו; אפשרות שלישית, לעשות מארב — יקר מדי. אנחנו לוקחים זמן. קיבלנו את ההחלטות האלה לאורך כל המלחמה כמה פעמים ביום, ואני חושב שקיבלנו אותן כראוי. שני עקרונות יסוד בחוק הבינלאומי: הבחנה ומידתיות. הם לא אומרים לך מהי מידתיות טובה. הם לא אומרים לך "אתה יכול שניים לא מעורבים על כל מעורב אחד". הם אומרים לך פשוט תתחשב בזה. ואנחנו התחשבנו, קיבלנו החלטות. עשינו גם טעויות. אתה לא יכול להילחם בממלכת אי-הוודאות או ערפל המלחמה. אתה לא יכול להימנע מטעויות כל הזמן […] אני אומר שעבודה משותפת, המשך תקיפת איומי הטרור האלה, קטיעת [צינור] הכסף, עשיית הסברה טובה יותר על מה שאנחנו עושים לא תפתור את כל הבעיות שלנו, אבל תביא אותנו למצב הרבה יותר טוב.

סימוכין: youtube.com/watch?v=JOSH1D…

רא"ל הרצי הלוי. צילום: דובר צה"ל

שיתוף הפעולה של אייזנקוט ושות׳ עם תומכי הטרור הוא המסמר האחרון בקבר הפרוייקט הציוני.

אני מברך על המבצע המשטרתי רחב ההיקף ומעצר עשרות עבריינים בעבירות גביית דמי חסות, בהם גם ראש מועצה אזורית. חוק הפרוטקשין אשר חוקקתי נותן ביטוי לתשתית הראייתית אשר נאספת ואינו מאפשר לשופטים רחמנים להקל בעונש.

לראשונה במדינת ישראל, לגורמי האכיפה יש כלים משמעותיים על-מנת להילחם בכל מי שחושב להטיל אימה וטרור-פלילי על אזרחים.

העבודה עוד רבה, אבל המעבר מהגנה להתקפה, שנוצר בעזרת חוק הפרוטקשין, הוא שינוי תפיסתי שמציג מגמה התקפית- מעל מאה כתבי אישום שהוגשו מאז החלת החוק.

מאז שהעברתי את חוק הפרוטקשן עם עונש מינימום יש מעל 100! כתבי אישום. היום-שיא חדש עם מעל 50 עצורים💪🏼

מהגנה להתקפה, ללא רחמים! כל הכבוד למשטרת ישראל הגיבורים!

ניצב בדימוס במשטרת ישראל נמצא במפלגת תומכי החמאס. עדיין לא עיכלתי.

בוקר טוב,

🔴 עו"ד עמית חדד חושף: אחד המקורות של בן כספית – הנהג של יאיר נתניהו – ומשם התחילה חקירת השימוש בדירת פאקר במלון רויאל ביץ': "כספית שולח אתכם לנהג. את המפגש הזה בין מומי משולם לבין אותו אדם המקור (כספית) זה דבר שלא אישרת. נכון?". מנדלבליט: "נכון. אני לא זוכר שאישרתי דבר כזה".
🔴 עו"ד חדד: "האם לא הפריע לך שהמקור, שאתה ידעת מי הוא, הוא בקשר מקבל מידע מהנהג של יאיר נתניהו?" (דבר האסור לפי החוק). מנדלבליט: "אני ממש לא זוכר את זה".
🔴 עו"ד חדד: "מומי משולם שולח את צחי חבקין להיפגש עם בן כספית. אתה מודע לעובדה שמצד אחד בן כספית מפרסם ידיעות לא מדויקות ובצד השני חוקרי המשטרה ממשיכים להיפגש עם בן כספית?" מנדלבליט: "לא".

הקליקו ליומן הבוקר באתר שלי: elizipori.co.il/facebook/daily… 👈

תחשבו על זה שהשקר של גליקמן בנוגע לגרביים של יאיר נתניהו במקרר תפס יותר כותרות ופולואפ מהקלטת שבה ראש אגף חקירות ומודיעין (אח״מ) במשטרה מספר איך תופרים אנשים.

אחלה כלבי שמירה יש לנו בתקשורת

ציד אדם

אתמול הופיע בתוכנית "הפטריוטים" נצ"מ בדימוס אבישי מועלם, לשעבר מפקד ימ"ר ש"י, וסיפר סיפור מצמרר על האופן שבו, לטענתו, השב"כ, מח"ש והפרקליטות ניסו לתפור לו תיק כדי להפיל את השר איתמר בן גביר.

מועלם סיפר שבמהלך חקירתו ניסו להפוך אותו לעד מדינה נגד בן גביר, אבל הוא השיב לחוקריו: "על מה? אין לי כלום על בן גביר". ולא רק זה. לדבריו, אחד החוקרים אמר לו במפורש: "תופרים לך תיק פה", וגם ראש צוות החקירה במח"ש אמרה לעורך דינו, לטענתו: "תפרו לבן אדם תיק".

שימו לב להשתלשלות העניינים, ובעיקר לשיטות העבודה שנחשפו מתקופתו של רונן בר כראש השב"כ. הדברים מעניינים במיוחד לנוכח האמירה הנחרצת של בהרב-מיארה נגד ראש השב"כ דוד זיני, שלפיה אין חוקרים נבחרי ציבור ללא ראיות המקימות חשד מתאים, בהקשר של חקירת החשדות להטיית הבחירות בחברה הערבית.

כי מה שעולה מהמסמכים ומההקלטות שנחשפו בפרשת מועלם ובן גביר הוא חשש חמור לכך שבמקום לחקור עבירות על בסיס ראיות, גורמים במערכת סימנו מראש את המטרה, ואז יצאו לחפש את הראיות.

נתחיל באוגוסט 2023. מועלם סיפר אמש כי בשיחה מוקלטת בינו לבין דני ויטמן, שהיה פרקליט מחוז ירושלים, נאמר לו שבחטיבה היהודית בשב"כ מעלימים ראיות בתיקים הנוגעים למתיישבים. לדבריו, ויטמן גם שאל אותו אם בן גביר פונה אליו כדי להתערב בתיקים. מועלם השיב שמעולם לא דיבר עם בן גביר. בהמשך, לטענתו, רונן בר ביקש מהמפכ"ל קובי שבתאי שלא לקדם אותו, משום שאינו נשמע לדרישות השב"כ.

ב-5 בספטמבר 2024 נפגש רונן בר עם בהרב-מיארה והעלה בפניה חשדות להתערבות בן גביר בעבודת המשטרה בהר הבית בתשעה באב. אנשי היועמ"שית ביקשו מהשב"כ פרטים נוספים. אלא שבבדיקה פנימית שנערכה בשב"כ ב-12 בספטמבר, לפי המסמכים שחשף עמית סגל בחדשות 12, לא נמצאה התערבות חריגה מצד השר באותו אירוע.

ב-15 בספטמבר העריך בכיר בשב"כ כי מדיניות בן גביר בכל זאת "מחלחלת" למשטרה. ואז, ב-26 בספטמבר 2024, הוציא רונן בר הנחיה מפורשת: "יש להמשיך ולאסוף ראיות ועדויות למעורבות הדרג המדיני בעשיית הדרג הביטחוני, בכיוון הפעלת הכוח באופן המנוגד לחוק – ולבוא עם כמה ממצאים".

אתם מבינים? אחרי שהחשד המקורי לא אומת, ניתנה הוראה להמשיך באיסוף ראיות ועדויות על מעורבות הדרג המדיני. וזאת ללא כל תשתית מודיעינית אחרת שהצדיקה זאת.

בדצמבר 2024 נעצר מועלם בידי מח"ש. החשדות נגדו היו שהדליף מידע לסביבת בן גביר ונמנע ממעצר פעילי ימין ביהודה ושומרון כדי למצוא חן בעיני השר ולהתקדם במשטרה. מועלם הכחיש את החשדות וטען שסירב לבצע מעצרים ללא בסיס ראייתי מספק.

אתמול מועלם סיפר גם על דיון שהתקיים בפרקליטות כשלושה שבועות לפני מעצרו, בנוכחות פרקליט המדינה עמית איסמן. לדבריו, ראש החטיבה היהודית בשב"כ טען שהוא מסרב לבצע חיפוש אמל"ח בישיבה ביצהר, אף שהמידע המודיעיני עסק בשישה כדורי תשעה מילימטרים בלבד. מועלם שאל את איסמן אם היה מאשר חיפוש במסגד באום אל-פחם על בסיס מידע דומה. לדבריו, איסמן השיב בשלילה, ואף שיבח אותו כקצין ערכי ומקצועי. שלושה שבועות לאחר מכן הוא נעצר.

אבל הפרשה לא הסתיימה שם.

ב-23 במרץ 2025 חשף עמית סגל את ההנחיה הסודית של בר לאיסוף ראיות ועדויות על מעורבות הדרג המדיני במשטרה. ומה הייתה התגובה הרשמית של השב"כ? "לא התקיימה חקירת שב"כ בעניין, כלפי המשטרה או דרג מדיני, ולא מתקיימת חקירת שב"כ כזו גם כעת".

ב-5 באפריל 2025 חשפה איילה חסון הקלטה של שיחה בין מועלם לבין ראש החטיבה היהודית בשב"כ. בהקלטה נשמע הבכיר אומר על החשודים היהודים ביהודה ושומרון: "אנחנו עוצרים את השמוקים האלה גם בלי ראיות לכמה ימים, שים אותם בתאי מעצר עם עכברים".

כן, כך מדבר ראש החטיבה היהודית בשב"כ על אזרחים יהודים. על מעצרים "גם בלי ראיות" ועל תאי מעצר עם עכברים. ראש החטיבה טען בהמשך כי כשל בלשונו, והשב"כ התנער מההתבטאות.

ואז, ב-27 באפריל 2025, הופיע סגן היועץ המשפטי של השב"כ בפני ועדת החוקה של הכנסת ואישר שהתנהלה חקירה בנוגע לחשש לחדירת גורמים כהניסטיים למערכת אכיפת החוק, אבל הבהיר: "לא נאסף שום מידע על שר או ח"כ בהקשר הזה".

נו, באמת, הכחשות אלו אינן מתיישבות עם ההנחיה המפורשת של רונן בר לאסוף ראיות ועדויות על מעורבות הדרג המדיני.

אתמול מועלם הוסיף ואמר שמח"ש לא הסתפקה בחקירת החשדות נגדו, אלא ניסתה להוציא ממנו חומר מפליל נגד בן גביר. הוא טוען שחוקרים עצמם הבינו שמדובר בתיק שנבנה נגדו באופן מגמתי.

ובתוך כל זה, גלי בהרב-מיארה ממשיכה לנהל מאבק משפטי על כהונתו של בן גביר, ומטיפה כעת לראש השב"כ דוד זיני על החובה להימנע מחקירת נבחרי ציבור ללא תשתית ראייתית מתאימה.

מוגש כשירות לציבור שעדיין לא הבין שיש לנו עסק עם יוריסטוקרטיה מושחתת ועריצה שרודפת אחר כל מי שלא "עובר לה טוב בעין" ומקיימת בישראל אפרטהייד משפטי המבוסס על "ציד אדם". ותשאלו גם את ראש הממשלה נתניהו לגבי "ציד האדם" שהוא עבר בעשור האחרון.

ועדת הכספים היא לא מגרש המשחקים של בעלי ההון!

פניתי ליועצת המשפטית לכנסת בדרישה לעצור את מינויה של לירן אבישר בן חורין ליו”ר ועדת הכספים, עד לבירור החשש החמור לניגוד עניינים בשל קשרי המשרד שבבעלות משפחתה עם שורה מהחברות הגדולות במשק.

לא ייתכן שמי שאמורה לשמור על הקופה הציבורית עניינים מול בעלי האינטרסים הכלכליים החזקים בישראל.

גיבורת ישראל.

גל: אבא, אתה יודע כמה שאני אוהב את התקווה. נתתי בשבילה את החיים שלי. ממש כאב לי לראות את הח״כים הערבים עוזבים אותה באמצע. הם אנשים רעים. חברים של מי שרצח גם את כל החברים שלי. אל תשאיר אותי איתם לבד. אל תיתן להם לעבוד עליך. הם יהרסו אותך. עזוב אותם. בשבילי. אוהב אותך ומתגעגע כל כך

צופות וצופים יקרים שלי,

אתחיל מהסוף, החלטתי לסיים את דרכי המקצועית בתאגיד השידור הציבורי.

לא אהיה חלק ממערכת שמבקשת להשתיק קולות שלמים וגדולים בעם ישראל כדי לרצות מחנה מסוים.

עד היום נשארתי בתאגיד מתוך אמונה עמוקה בחשיבות השמעתו של קול אחר. ראיתי בכך שליחות עיתונאית וציבורית, במיוחד במקום שחובתו לתת ביטוי לכל חלקי החברה הישראלית.

לצערי, לאורך הזמן התחזקה בי ההכרה שבמקום להגן על חופש הביטוי ועל ריבוי הדעות, יש בתאגיד מי שמבקשים לרצות מחנה מסוים, גם במחיר של ניסיונות לדחוק ולהשתיק קולות אחרים.

רצף האירועים האחרונים, ובראשם האולטימטום שהוצב בפניי להקריא בשידור התנצלות שהוכתבה לי, המחיש עד כמה נפגעה העצמאות העיתונאית בתאגיד. האירועים הללו, הם תסמין של בעיה עמוקה וגדולה בהרבה.

חשוב לי לומר באופן הברור ביותר: לא אני הסיפור. הסיפור הוא הרצון להשתיק קול של ציבור שלם בישראל. ציבור שמשלם מכספו על השידור הציבורי, וזכאי שקולו יישמע גם כאשר הוא אינו נוח למי שעומדים בראש המערכת.

השידור הציבורי אינו רכושו של מחנה כלשהו. הוא שייך לכל אזרחי ישראל, ואין לאיש זכות להפוך אותו לכלי לריצוי מחנה אחד על חשבון האחר.

נשארתי כל עוד האמנתי שאוכל למלא את שליחותי העיתונאית בעצמאות וללא מורא.

אני נפרדת מהתאגיד, אך לא מהשליחות העיתונאית שלי, לא מהצופים ולא מהמחויבות שלי לשאול את השאלות הקשות ולהשמיע את הקולות שאחרים מעדיפים שלא לשמוע ובעיקר שאחרים לא ישמיעו.

אני מבקשת להודות מעומק הלב על עשרות אלפי הודעות התמיכה, האהבה והחיזוק שקיבלתי בימים האחרונים.
כל הודעה ריגשה אותי וחיזקה בי את ההבנה והאמונה שהמאבק הזה גדול ממני, ושהקולות שמבקשים להישמע אינם מוכנים לוותר על מקומם בשיח הציבורי ובחברה הישראלית. הם לא מוכנים להיות יותר מודרים ומושתקים.

אני מבטיחה שאמשיך להילחם על זכותו של ציבור שלם להשמיע את קולו. לא מתוך מאבק אישי, אלא מתוך אמונה עמוקה שאין דמוקרטיה אמיתית במקום שבו חופש הביטוי מצונזר, שיש מי שחושב שהוא יכול לקבוע מה להגיד ולהשמיע ובעיקר אין דמוקרטיה אמיתית כשמבקשים להשתיק חלקים גדולים מאזרחי ישראל.

לא אני הסיפור. הציבור הוא הסיפור. ואת קולו לא יצליחו להשתיק.

קולו יישמע. גם יישמע.

כידוע, לאורך השנים וגם כעת קיבלתי הצעות רבות. טרם החלטתי היכן יהיה ביתי המקצועי הבא, אבל דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרך שלי נמשכת ואני בטוחה שניפגש שוב על המסך בקרוב.

שלכם תמיד,

איילה חסון

🔴 עברתי על 8 הפרוטוקולים הרשמיים של עדות היועמ"ש לשעבר מנדלבליט – מתוך 9 עד כה.
ואלו התוצאות:
🔴 מנדלבליט אמר 781 פעם "לא זוכר, לא יודע, לא מכיר".
🔴 מנדלבליט אמר 186 פעם "יכול להיות" (בחלק מהמקרים זה בעקבות שאלות שהופנו אליו בסגנון האם אמר כך וכך בשיחות סגורות – הכוונה כנראה דלבליט נזהר שלא להכחיש).
🔴 המשמעות: בהתחשב בזמן הרב שבילה מנדלבליט מחוץ לאולם הדיונים בעקבות התנגדויות סדרתיות של הפרקליטות כדי לסכל את החקירה של ההגנה – מדובר בממוצע של פעם אחת לשתי דקות עדות(!) ואף פחות מכך.
🔴 זה כמובן טבעי לא לזכור אחרי כל כך הרבה שנים אבל קצב כזה של "לא זוכר, לא יודע", שאופייני לכל עדי ההגנה עד כה, מעיד על ניסיון להתחמק מלהתמודד עם האמת.
🔴 יחד עם זאת, עדות מנדלבליט (בחלק שזכר) הייתה קשה מאוד כלפי הפרקליטות, המשטרה ועצמו: הוא הודה שבוצעו עבירות פליליות בחקירות תיקי נתניהו, שהמשטרה והפרקליטות פעלו שוב ושוב מאחורי גבו ושהוא לא בדק את ליבת כתב האישום בתיק 4000.

לתמיכה בפעילותי לחשיפת האמת ממשפט נתניהו:
elizipori.co.il/donations/

כך הודה מנדלבליט שהדליף פלילית לדנה ויס: "מקורבים זה אני או הצוות שלי"
***************

לתמיכה בפעילותי לחשיפת האמת ממשפט נתניהו:
elizipori.co.il/donations/

🔴 קטע מדהים מאחת העדויות של היועמ"ש לשעבר: מנדלבליט מודה בפועל שהדליף פלילית לדנה ויס באותה פגישה מקרית ואומר ש"מקורבי זה בעצם הוא עצמו.
🔴 במהלך כתבת התדמית הסגיר מנדלבליט פרטים מתוך חקירות נתניהו, דבר האסור על פי החוק ודינו עד 3 שנות מאסר.
🔴 דנה ויס, מן הסתם, לא הייתה היחידה. מנדלבליט הרבה ב"תדרוכים" (כלומר, הדלפות פליליות ושקריות מתיקי נתניהו) לכל "כתבי" המשפט שעבדו בשירותו ובשירות הפרקליטות.

🔴 חברת דירוג האשראי S&P מעלה את תחזית הצמיחה של המשק הישראלי ב-2026 ו-2027: "המשק מציג התאוששות חזקה".
🔴 היי, אבל גוש השמאל הבולשביקי ימשיך ללהג ולשקר על "תיקון" ועל "חורבן" ואיזנקוט ימשיך לשאת נאומים מגומגמים ומבולבלים על "מצב חירום" ושאר תבהלות.
🔴 אמרתי זאת כבר אין ספור פעמיהישראלי תחת נתניהו מעולם לא היה טוב יותר. רק לחשוב על פוטנציאל הנזק של השמאל הבולשביקי לכלכלה.

ענק!
🔴 ברדוגו מתפוצץ על דליפמן: אתה מדבר על הסתה?! גרמתם להסתה ואתה אפילו לא מדווח ממשפט נתניהו!