“The first thing a man will do for his ideal is lie”

לקט ציוצים שכתבתי על השלטון היוצא בארבע השנים האחרונות, רגע לפני שייקברו במעמקי הפיד. תיעוד של תקופה שאסור לשכוח, ואולי גם אזהרה לדורות הבאים. x.com/i/article/2113…

הגשתי עכשיו תלונה במשטרה על סחיטה באיומים והטרדה מינית.

בחור בשם ״ויקו כהן״ איים עלי בתגובות באינסטגרם שיחשוף תמונות, התכתבויות ומידע עלי משיחות שלכאורה היו לי איתו בגריינדר.

הוא עשה את כדי לתמוך בבחור אחר בשם לידור, שניסה להשפיל אותי כשכתב לי בתגובה לציוץ על מרדכי דוד ״שאני גריינדר כי הוא לא יענה לי״.

אני החלטתי שאני לא מתבייש ולא שותק ללידור, אז ויקו כהן, שככל הנראה מזדהה עם לידור אידיאולוגית, החליט להצטרף ואף להוסיף, לאיים עלי באופן מפורש שאם אמשיך לומר את דעתי הפוליטית, הוא יפרסם תמונות אינטימיות שלי והתכתבויות שלי.

״הכל עובר ישר לעמית סגל, נעשה ממך קציצות יא זבל טינופת״
״צילומי מסך מגריינדר וטלגרם ישלחו לכל מי שרוצה״
״פעם הבאה שתכפיש ותסית כל ההודעות שלך יעברו לידיים של חב״ד ושל ש״ס וכל מי שירצה לעשות ממך קרקס״

כשראיתי את התגובות שהוא כתב לי נפל לי הלב לתחתונים, אין סיוט גדול מזה.

אבל אז נזכרתי שבסך הכל אמרתי את דעתי, ובגלל זה מישהו החליט לאיים עלי. אני לא האיש הרע פה, אין לי במה להתבייש. מה שויקו הזה עושה הוא לא רק עבירה פלילית עליה הוגשה תלונה, אלא גם עוולה אזרחית עליה תוגש נגדו גם תביעה אזרחית.
אם אשתוק ואתחבא, האלימות הפוליטית הזו רק תגדל וגם לא תיעצר אצלי, כל הומו שיעז לבטא עמדות פוליטיות עלול להפוך למטרה לסחיטה והטרדות מיניות.

בדיוק בגלל זה אסור לי לפחד ולשתוק, אם אברח מהטרור הזה, מהאלימות הזו, היא רק תתעצם ותפגע לא רק בי, אלא בכולנו.
הניסיון להלך עלי אימים על ידי הומואים מהליכוד, רק כדי שלא אגיד את דעתי ולא אלחם עבור מה שאני מאמין בו לא יצליח.

הבושה עוברת צד.

מה פיתום? בובת פיתום

מדויק

טופז 1981 vs מגל 2026

@BarakHerחזקת החפות נשמעת טוב בתיאוריה, אבל חזקת החפות נועדה למנוע כניסת אדם לכלא לפני הרשעה, היא לא מקנה לו זכות אוטומטית לנהל מדינה.

אף אחד לא דורש להכניס ראש ממשלה לכלא לפני משפט, אבל זה לא אומר שהוא יכול לכהן בתפקיד הרגיש ביותר.

הנה הסיבות למה חייבים "חוק נאשם", ואיך המציאות הוכיחה לנו את זה:
1. מבחן ההיגיון הבריא: היית משאיר מנהל בנק בתפקידו כשיש נגדו חשדות למעילה? היית משאיר ילד בגן עם גננת שחשודה בהתעללות? ברור שלא.
אז למה שראש ממשלה, שחשוד בפעולה למען טובתו האישית, יישאר בתפקיד שאחראי לחיים של כולנו?

2. מדינה בתערובה: השנים האחרונות הוכיחו מה קורה כשאין חוק כזה. המערכות הפוליטיות והאזרחיות שועבדו להישרדות משפטית.
5 מערכות בחירות והפיכה משטרית שקרעה את העם קרו בגלל אדם שניסה להימלט ממשפט.
אסונות רבים היו נמנעים, והקרע ואובדן הקשב השלטוני תרמו משמעותית למחדל ה-7 באוקטובר.

3. מסמוס המשפט: אתה טוען שצריך משפט מהיר? בפועל, במדינה בלי הגבלת קדנציות, ראש ממשלה מכהן יכול לנצל את כוחו כדי לעכב את המשפט לנצח (כפי שקורה עכשיו). חוק נאשם, שיאלץ אותו לפנות את הכיסא, יהווה תמריץ עבורו לדרוש לסיים את המשפט כמה שיותר מהר כדי לנקות את שמו ולחזור לפוליטיקה.

4. ניגוד עניינים מובנה: אדם תחת משפט פלילי לא יכול לנהל את המערכות שחוקרות ושופטות אותו. נוצר מצב אבסורדי שבו הנאשם שולט בזהות שר המשפטים, השר לביטחון לאומי ובתקציבי הפרקליטות והמשטרה. זה ניגוד עניינים שמרסק את שלטון החוק.

5. סחיטה פוליטית וזמן ניהול: ניהול המדינה דורש 100% קשב, וראש ממשלה לא יכול לחלק את זמנו בין דיוני קבינט להתייעצויות משפטיות. גרוע מכך – כשהוא זקוק נואשות לקואליציה כדי לשרוד משפטית, הוא הופך לסחיט. שותפיו יכולים לדרוש ולקבל הכל על חשבון הציבור, כי הם יודעים שאין לו ברירה.

אהלן,

נתניהו לא יכול להרכיב ממשלה עם החרדים, אלא אם יתחייב, שוב, למתן פטור מגיוס לצבא המשטר. פטור כזה, כך סבור נתניהו, יכול להגיע עם כינון פסקת התגברות. התגברות על עקרון השוויון שהפטור מגיוס דורס.

כלומר, נתניהו לא יכול להרכיב ממשלה, אלא אם ישוב לרפורמה במערכת המשפט. אחרת, אין הרפורמה במערכת המשפט ירדה מן השיח הציבורי. זאת אף על פי שחשיבותה לא פחתה. מפלגות הנגד, בטיפשותן, לא העלו אותה לשיח, ונתניהו בערמומיות העלים אותה.

בדיוק בשביל זה אנחנו כאן.

ביום ראשון, 18.10.26, שעה 18:00, בבית רדיקל יתקיים עימות ביני לבין פרופ' משה כהן אליה.

הוא יציג את הצורך ברפורמה במערכת המשפט ואני אציג את עמדתי.

עימות זה יהיה הרבה פחות עדין מזה שקיימתי עם אבישי בן חיים.

מבקש מכם להגיע לדיון, לקחת חלק, לתעד ולהדהד לציבור הרחב את הסוגיות שיעלו. הדהוד שישפיע על שיקול הדעת של המצביעים לפני הבחירות. כמובן גם לשאול שאלות ולקבל תשובות, ממני וממנו.

לינק לאירוע:
radical.org.il/product/debate/

ברשימת הליכוד אחרי נתניהו מככבים מורשע אחד, נאשם בשוחד אחד, שני חשודים בפלילים, ואחד שוועדת חקירה ממלכתית הטילה עליו אחריות אישית לאסון בו נהרגו עשרות אנשים. וזו רק ההתחלה.

סיכום תמציתי לטובת מי שעוד מתלבט אם להצביע מחל.

2. אלי כהן. חשוד בפלילים בפרשת הדרכונים. על פי החשד, בתקופתו הפך משרד החוץ לדלפק הנפקת דרכונים דיפלומטיים למקורבים, לרבות יאיר נתניהו. נמצאה תשתית ראייתית נגדו והתיק הועבר להחלטת הפרקליטות.

3. אמיר אוחנה. נמצא נושא באחריות אישית לאסון מירון, שבו נהרגו 45 יהודים חרדים. לא הסיק מכך מסקנות אישיות בטענה שאחריות אין פירושה אשמה. הפך את הכנסת ממנגנון פיקוח על הממשלה לכלי שרת בידיה, למשל כשבחר (חרף פסיקה בג"ץ) להשאיר את מדינת ישראל ללא מבקר מדינה כדי לשמור את התפקיד לעורך דינו הפרטי של נתניהו. בתקופתו תועדו עימותים אלימים בין משמר הכנסת למשפחות שכולות.

4. יריב לוין. אחראי להסתערות על מערכת המשפט ולטריפת המדינה למערבולת של עימות פנימי שסופה בטבח ה-7 באוקטובר. ניהל מערכת התשה כנגד המערכת שעל תפקודה הוא מופקד. יצר במו ידיו מחסור בשופטים בכל הערכאות עד כדי כך שנאשמים ברצח השתחררו למעצר בית כי לא היה הרכב פנוי לדון בעניינם. ממובילי ומנסחי הדפוס של הפעלת כוח שלטוני כדי לנקום במדינת ישראל.

5. מירי רגב. בתקופתה נרשם שיא של 20 שנה בקטל בדרכים. קידמה מינויי מקורבים במשרד התחבורה ועיקרה את המשרד מגורמים מקצועיים. שהתה בחופשה פרטית במקסיקו בזמן הטבח, ומשרדה הפעיל את תכניות החירום באופן כושל ואיטי. לא ראתה לנכון להתפטר בעקבות פרשת פליי דובאי ומה שנחשף בעקבותיה. בתחקיר "המקור" נחשף כי הקדישה חלק ניכר מפועלה לדירוג פעילי ליכוד ורשויות לפי יכולתם לסייע לה בפריימריז ותיעדפה אותם בהתאם. שהתה לפחות 118 ימים בחו"ל במהלך כהונתה. אמרה שלא תתנצל על אף נסיעה ושאילו יכלה, הייתה טסה יותר.

6. ישראל כ״ץ. שר ההשתמטות. הציג וקידם מתווים המשמרים דחיות ופטורים לחרדים למרות צורכי המערכת שעליה הוא מופקד. הרמטכ"ל זמיר הזהיר שהחלטתו לעצור מינויים בצבא תפגע בכושרו. בשיא העימות הרמטכ"ל הגיע לפגישה איתו ולא הורשה להיכנס.

7. גדעון סער. ב-2022 אמר שנתניהו מסכן כל מה שנבנה כאן ב-74 שנות קיום המדינה. ארבע שנים אחר כך כבר ישב באולם בית המשפט כדי לעודד את נתניהו בזמן עדות מנדלבליט. ייזכר כדוגמה מובהקת לפוליטיקאי שהחליף עמדה תמורת כיבודים ותיקים.

8. אופיר כ"ץ. כיו״ר הקואליציה הקדיש את כוח החקיקה שלו לבניית חומות הגנה סביב ראש המפלגה, לרבות באמצעות חוקי יסוד. בשיא המחאה הודיע שהממשלה לא תשנה דבר בעקבותיה.

9. טליק גואילי. אין רקורד ציבורי.

10. יואב קיש. בתקופתו נרשמה הידרדרות חדה בהישגי תלמידי ישראל במבחנים ארציים ובינלאומיים למרות גידול בתקציב משרד החינוך. רק 3% מתלמידי כיתה ט' עמדו ברף שנקבע במדעים. ניסה לאסור את פרסום הנתונים בטענות שונות. פעל להדיח את מנכ"ל ראמ"ה בגלל התעקשותו לפרסם את תוצאות המבחנים. העדיף חיזוק העיסוק ביהדות גם במוסדות חילוניים, לרבות חוזר ייעודי להנחת תפילין בבתי ספר ממלכתיים. נכון לספטמבר 2026, לא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה מתחילת הקדנציה, למרות תזכורות רבות שקיבל.

11. יעקב ברדוגו. המעבר מעמדת מגיש בערוץ 14 למשוריין של נתניהו מבטא את תמצית הזיקה בין השניים. שרי הליכוד עצמם העלו נגדו טענות לאיומים, ולוין האשים אותו בניסיון סחיטה, שאף זכה לבירור משטרתי.

12. מיקי זוהר. חשוד בפלילים בפרשת השחיתות בהסתדרות. היה מעורב בניסיון למנות את יאיר נתניהו לתפקיד בהסתדרות הציונית. התנגד לשימוש במילה "טבח" לתיאור 7 באוקטובר, בטענה שמדובר בהתקרבנות.

13. אלמוג כהן. ועדת האתיקה של הכנסת קבעה שהתבטאויותיו משפילות ופוגעות בכבוד הכנסת, ושאפשר להבין חלק מהן בהקשר גזעני ושוביניסטי. לאחר שמונה לסגן שר במשרד ראש הממשלה, נמצאו ביומנו 115 ראיונות בתקשורת ורק שתי פגישות הקשורות לבינה מלאכותית עד סוף 2025. נתבע בסך 2.6 מיליון ש"ח בטענה שקשר את שם התובע לפרשת הקצין המתחזה לאחר עיסוק מרובה בנושא ברשתות החברתיות.

14. עמיחי שיקלי. במסגרת פועלו נתן לגיטימציה לימין הקיצוני באירופה. הקונגרס היהודי-אירופי גינה אותו, ויהדות בריטניה זעמה עליו כשהזמין לישראל את מי שכינו בריון. הצביע נגד עסקת החטופים בינואר 2025.

15. אלישע מדן. אין רקורד ציבורי.

16. דוד פטר. אין רקורד כנבחר ציבור.

17. משה סעדה. משווה לעצמו מעמד של חושף כשלים במערכת, אבל בגזר הדין בפרשת רונאל פישר הטיל בית המשפט ספק במהימנות עדותו.

18. חיים כ"ץ. מורשע בפלילים בעבירה של קשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים פסולים, לאחר שהסתיר קשרים ואינטרסים בהליך חקיקה. מה שלא מפריע לו לשוב ולבקש את אמון הציבור כעת. מחזיק בארבעה תיקי שר בממשלת הטבח. 15 מבין השמות הכלולים ברשימה זו תמכו באי הסרת חסינותו.

19. דודי אמסלם. הסתבך בעימותים סביב מינויים בחברות ממשלתיות; מנהלת רשות החברות שהתפטרה תיארה לחצים למינוי מקורבים וחיסולי חשבונות. עסוק באופן כפייתי במוצא, עדה וגזע, ואמר בין היתר שכמעט כל הגזענים אשכנזים ושכמו בדרום אפריקה "בסוף הלבנים הפסידו". אמר שביקור בניר עוז הוא עניין של נימוסים ושאינו חשוב כרגע. את היועמ"שית ובית המשפט כינה אנטישמים. הצביע נגד עסקת החטופים בינואר 2025. באוקטובר 2025 עדיין דווח שלא הגיש הצהרת הון למבקר המדינה.

20. אתי עטיה. צל של חיים כץ וככזו הצביעה בעד אי הסרת חסינותו.

21. בועז ביסמוט. מחליפו של יולי אדלשטיין שהודח מתפקידו כיו"ר ועדת חוץ וביטחון במהלך המאבק על חוק הגיוס. קרא להפסיק מעצרי משתמטים חרדים הגם שהרמטכ"ל הסביר שאכיפה נחוצה למילוי השורות. המכון למחקרי ביטחון לאומי קבע שהמתווה שלו מסכן את הביטחון הלאומי.

22. דוד ביטן. נאשם בפלילים, בין היתר בשוחד, מרמה והפרת אמונים. חלק מהשוחד שבו הוא מואשם ניתן לפי כתב האישום כשכבר כיהן כחבר כנסת וכיו"ר הקואליציה. משפטו נמצא בשלב ההוכחות.

23. שלמה קרעי. קידם חקיקה שפוגעת בעצמאות התקשורת החופשית ומגדילה את השפעת השלטון עליה. כשל שוב ושוב בניסיונותיו המתוקשרים להדיח את היועמ"שית, לסגור את גל"צ והתאגיד ולהדיח את יו"ר הדואר. ביקורת נמתחה על תפקודו במהלך ה-7 באוקטובר הגם ששהה בעוטף עם רכב ממוגן וחמוש. שבוע אחרי הטבח קידם תקנות לשעת חירום, שהיו מסמיכות אותו להורות למשטרה לעצור אזרחים שהפיצו ידיעות הפוגעות "במורל הלאומי".

24. ניר ברקת. הגיע למשרד הכלכלה עם הבטחה להוריד את יוקר המחיה. תוכניתו "הסל של ישראל" זכתה לביקורת כהוכחה לאוזלת ידה של הממשלה בטיפול ביוקר המחיה. רשת קרפור הייתה היחידה שניגשה למכרז וקיבלה בתמורה קמפיין במימון המדינה בהיקף של כ-50 מיליון שקל לשנה.

25. גילה גמליאל. שרת המודיעין בזמן טבח 7 באוקטובר. בבדיקת פעילותה ברשת תועדו כמאה פוסטים על איראן, כאילו היא שרת הביטחון. במקרה אחד אפילו חתמה כך בספר האורחים של יד ושם. זכורה גם בכך שהפרה את הסגר בתקופת הקורונה. שנים ארוכות בפוליטיקה עם רקורד הישגים מועט ביותר.

בבסיס הדרכה של חיל האיסוף הקרבי, חיילת אחת, נקרא לה שיר, הכניסה דיסק-און-קי אזרחי למחשב צה״לי. בניגוד גמור להנחיות. שיר נשפטה ונענשה מיד. אבל הנה הסיפור האמיתי. הסיפור הוא המפקד שלה. עוד באותו יום הוא נקרא למשרד מפקד היחידה. עמד שם, מתוח, ונדרש להסביר. איך זה קרה במשמרת שלו. האם הורדת את ההנחיות עד אחרון החיילים. לא הוא הביא את הדיסק-און-קי. ברור שלא. אבל הוא המפקד. על כתפיו מונחת המערכת. זה הסטנדרט האנושי והארגוני. ככה פועלת חברה חפצת חיים. ככה היא שומרת על עצמה מקריסה.

(אגב, סיפור אמיתי לחלוטין, אני הייתי המפקד שלה).

עכשיו, תעלו למעלה. עד הקצה. ראש ממשלה שבמשמרת שלו קרה האסון הגדול בתולדותינו. והוא? הוא לא ידע. לא העירו אותו בלילה. לא משכו לו בדש המעיל. הוא מבקש, בעצם דורש, שנתמקד אך ורק בשעות החשיכה של אותו לילה, בשבעה באוקטובר.

ומוחק, במחי יד, חמש עשרה שנה של בניית קונספציה. של הבטחות בחירות למוטט את חמאס. של מדיניות ברורה שטיפחה מפלצת. שם, למעלה, אין משרד מפקד יחידה להיקרא אליו. שם, יש התנערות מוחלטת.

מה קורה לחברה אזרחית שרואה את הדיסוננס הזה? היא משחירה. היא הופכת צינית. החייל בבקו״ם והמנכ״ל במפעל מסתכלים למעלה ולומדים את השיעור ההרסני מכולם. הם מבינים שאחריות היא מחלה של חלשים. של פראיירים. למטה, אצל האזרחים הפשוטים, משלמים על טעות בפרנסה, בחופש, בחיים. למעלה? כוח אמיתי משמעו לעולם לא לשלם מחיר. כשמנהיג מתנער, הוא משחית את המוסר הבסיסי. הוא מלמד דור שלם שבריחה היא אסטרטגיה.

ומה אם, למרות כל הדם והשבר, בנימין נתניהו יזכה שוב באמון הציבור? זו השאלה הנוקבת באמת.

קבלת אמון כזה בקלפי היא אישור נוטריוני של האומה כולה לנרמול ההפקרות. המשמעות היא שהציבור אומר: כן, טוב לנו ככה. תמשיכו. אנחנו מסכימים להיות מנוהלים על ידי אדם שלעולם לא יהיה אשם בדבר. זו תהיה תעודת פטירה סופית לאתוס הישראלי של ״אחריי״.

הצבעה כזו תרסק את הערבות ההדדית. היא תייצר כאן מדינה שבה כל איש הישר בעיניו יעשה, וכל איש לחברו זאב.

כשהמנהיג פטור מתשלום החשבון, גם האזרח פטור. הכל מותר. מדינה יכולה איכשהו להשתקם מהריסות של בתים. היא יכולה להיבנות מחדש אחרי מלחמות עקובות מדם. היא לא יכולה להשתקם מאובדן מוחלט של האמת ושל הבושה. אין חברה אנושית שיכולה לשרוד את הריקנות הזו לאורך זמן.

פשוט אין.

שלום לציונות החילונית,

שמי מירי דגן, תושבת חיפה ואמו של נווט הקרב רס"ן אסף דגן ז"ל. בני שם קץ לחייו במלחמת חרבות ברזל כשהיה בדרכו למילואים עקב הלם קרב, והוא מוכר כחלל צה"ל. אשמח להצטרף לעתירה שלכם נגד "נתיבי ישראל" והזיהום של חב"ד.

לצערי, עיריית חיפה ' העיר שלי' הפסיקה לספור את ים, והעיר הופכת אט-אט למושבה דתית וחרדית.
עיריית חיפה מסירה באופן קבוע ובברוטליות מדבקות לזכר חללי צה"ל, אך לא נוגעת בשום תמונה או פרסום של המגזרים החרדי והדתי במרחב הציבורי: באוטובוסים, בתחנות האוטובוס, ברחובות, על עמודי תאורה, על גדרות ועל קירות. הכל נעשה בניגוד לחוק ובאופן בוטה ומטריד שמפריע לחלקים גדולים מהאוכלוסייה.

אני פונה אליכם כי לפני מספר חודשים אירעו מספר מקרים שפגעו בי עמוקות:

הדבקתי מדבקה לזכר בני על עמוד חשמל, לצד תמונות נוספות (בעיקר של חב"ד). לפתע הסתערו עליי שני פקחים ודרשו להסירה. סירבתי ואמרתי להם: "קודם תורידו את כל הפלקטים והמודעות של הדת, ולאחר מכן אני אסיר את המדבקה של בני". זה לא עזר; מיד כשהתרחקתי משם, הם הסירו את המדבקה לזכר בני והשאירו את מדבקות הדת.

כמו כן, בלוח המודעות העירוני ליד הבית, שבו הדבקנו מדבקות לזכר חללי צה"ל, הגיעו אנשי חב"ד והדביקו את הפרסומים שלהם ישירות על המדבקות של החללים, וכיסו אותן לחלוטין.

אבל המקרה שמקומם אותי יותר מכל הוא המקרה הבא: אני וחבריו של אסף תלינו שלט בדרך הים בחיפה, ליד מרכז הכרמל, לאחר שראינו שם שלטים נוספים (בעיקר בעלי אופי דתי) וסברנו שמותר לתלות שם. כבר למחרת ראינו שהעירייה הסירה את השלט שלנו – מבלי להתקשר או להודיע לנו דבר. עד לרגע זה לא קיבלתי את השלט של בני בחזרה, בעוד את השלטים הדתיים השאירו במקומם.

לתדהמתי, כשהגעתי למרכז הכרמל, ראיתי מודעות ענק נוספות של חב"ד, הגדולות פי שלושה מהשלט שאנחנו תלינו. הן מתנוססות שם עד היום בניגוד מוחלט לחוק, במקומות שבהם אסור לתלות שלטים. כתבתי מכתב לעירייה וצירפתי תמונות, ועד לרגע זה לא קיבלתי מענה.

אשמח להצטרף לעתירה שלכם נגד "נתיבי ישראל" וחב"ד, ואשמח לשלוח לכם באופן עקבי תמונות המתעדות את ההפקרות בעירנו חיפה.

בתודה,

מירי דגן, אמו של נווט הקרב רס"ן אסף דגן ז"ל

@JonathanShalevאבל לדעתי צריך למצוא דרך לחדד לצעירים את המסר שיש משטר סנקציות מערבי, טעון דרוך ועל בודדת, שרק מחכה לממשלת בן-גביר נוספת. זה לא אמור להזיז לך אם אתה פנאט דתי עם גזומבות שחי בגבעות ושורף ערבים כתחביב, אבל בהחלט אמור לשנות לך אם אתה צעיר ישראלי שרוצה נגיד קריירה בהייטק. או לטוס לחו"ל. או חשבון בנק שמקושר ל-SWIFT.

לפני כמה חודשים אמר ינון מגל לגדי טאוב שהחילונים בישראל הם "תופעה חולפת".

טאוב, חילוני מאוד, לקח את זה ברצינות והלך לשאול את צביקה מור, מועמד מפלגת 'הציונות הדתית' לכנסת, אם אכן כך. צביקה מור אמר לו שהחילונים הופכים בסוף לשמאלנים (שזה כמובן נורא בעיניו), והחמיא לטאוב על כך שהוא נשאר בארץ למרות שהוא לא חייב, ולכן הוא בעצם כן "מאמין". טאוב השיב, ברגע נדיר של כנות, ש"הפתרון שלך לאפשר לי את הישרדותי הוא זה בלתאר אותי שלא כמו שאני מבין את עצמי".

הדיאלוג הזה הוא משמעותי, כי הוא חושף אמת לא מדוברת: חלקים גדולים מהציבור שומר המצוות לא רואים ביהודים חילונים תופעה לגיטימית. הם מוכנים לגלות סובלנות כלפי חילונים, אבל לא הכרה בהם. הם מוכנים לקבל את היהודי החילוני, אבל אינם מוכנים לקבל את החילוניות שלו. הם מכירים באדם, בתנאי שלא יצטרכו להכיר בזהותו כפי שהוא עצמו מבין אותה.

הזהות היהודית הכי גדולה בישראל, היהודים שהקימו את המדינה, הם "תינוקות שנשבו" וממילא תופעה חולפת, ועתידים להיעלם ולהיות מוחלפים על ידי דתיים.

מה שחשוב להבין הוא שהתפיסות האלה חודרות לעומק המאבקים שמתנהלים היום בישראל. כאשר סמוטריץ' ורוטמן מנסים לעלות בD9 על בית המשפט העליון הם לא עושים את זה רק מתוך ויכוח על היקף סמכות בית המשפט. כאשר חרדים מרגישים בנוח לחיות על חשבון הציבור החילוני זה לא רק בגלל שהם אטומים.

כאשר מותר להקים ליד בית הספר הממלכתי דוכן להנחת תפילין אבל אסור להקים ליד בית הספר החרדי דוכן עם מידע מדעי או הגות פילוסופית, מתבררת היררכיה ברורה. כאשר חוקי כפייה דתית מחוקקים בכנסת בתירוץ ש"זו מדינה יהודית" מובהר לנו מהי אותה "יהדות" שהמדינה אמורה לבטא, וזו לא יהדות חילונית.

הרבה מההתנגשויות הפוליטיות והחברתיות שאנחנו חווים היו יכולות להיות ברורות יותר אם כל צד היה עונה על שאלה פשוטה: האם צורת הקיום של הצד השני לגיטימית בעיניך?

כי השאלה החשובה אינה אם דתיים מוכנים לחיות לצד חילונים. ברור שרבים מוכנים. השאלה היא אם הם מוכנים להכיר בחילוניות כצורת קיום יהודית בעלת ערך משל עצמה, או שהם זקוקים לסיפור שבו החילוני, למרות הכול, הוא בעצם דתי שעדיין לא גילה שהוא דתי.

חברה משגשגת, דמוקרטית וליברלית, אינה יכולה להסתפק בכך שכל צד יסבול את קיומו של האחר. היא זקוקה להכרה בזכותו של האחר להיות אחר.

הבחירות הקרובות הן גם על השאלה האם מדינת ישראל יכולה להיות גם מדינתם של יהודים שחילוניותם אינה תקלה או שלב מעבר, אלא זהות יהודית לגיטימית. x.com/GadiTaub1/stat…

ראיתי היום ציוץ על בית חולים גדול במרכז הארץ, שאף אחת מהקפטריות בו אינה פועלת בשבת.

לצערי, יצא לי בשנים האחרונות לבלות כמה וכמה שבתות בבתי חולים, וגם אני נחשפתי לתופעה המשונה הזאת.

זה לא באמת קשור ליהדות או לכשרות, אלא בעיקר לכפייה ולחוצפה. אזרחי ישראל החילונים הם לא אזרחים סוג ב׳, גם בבתי חולים.

אני אומר את זה באופן הברור ביותר: המצב הזה לא יכול להימשך. במקביל לשבירת מונופול הכשרות על פי תוכנית ״ביחד״, אני מתחייב בכנסת הבאה לקדם דרישה מכל בית חולים ממשלתי או ציבורי במדינת ישראל לפתוח מספר סביר של מזנונים ובתי קפה גם בשבת.
לשאלתכם - יש לכך גם פתרון הלכתי.

ישראל תפסיק להתנהל על פי גחמותיהם של דרעי וגולדקנופף.

7/10: היום בו נרצחו 1200 ישראלים כי נתניהו רוצה לברוח מהכלא, כי סמוטריץ' ובן גביר רוצים להביא את המשיח, וכי החרדים רוצים לבזוז את הקופה הציבורית ולא להתגייס.

שמואל אליהו הוא הסמכות הרוחנית שליוותה את זיהום גיא ההריגה בנובה. זה אותו רב שקרא אחרי ההתנתקות "לנקום בחילונים, להסתער עליהם, לטחון להם את הראש, להחזיר להם את הילדים בתשובה". הוא מכהן ברציפות כרב העיר צפת מאז שמלאו לי 5. משכורתו עמדה ב-2015 על כ-45 אלף ש"ח.

שמואל אליהו הוא בארגון הטרור "ברית הקנאים" שפעלה בימי קום המדינה לכפיית ההלכה בכוח הזרוע. הוא הורשע, נשלח לכלא ולימים הפך לרב הראשי לישראל. בנו, עמיחי אליהו, הוא שר זוטר בממשלת הטבח, שהצביע נגד שלוש עסקאות לשחרור חטופים יהודים משבי החמאס, ביניהם עשרות נשים וילדים, ומצוטט בהרחבה בכתב התביעה נגד ישראל בהאג. בביו שלו בטוויטר כתוב "לוחם במי שמנסה למחוק את היהדות."

אפשר רק לדמיין מהו הסכום המצטבר שינקה השושלת המפוארת הזו ממשלם המיסים הישראלי. מה שברור הוא שבין הסב האב והבן ניכרת מסורת ברורה של אמונה פנאטית כשאת המחיר שלה נדרשים לשלם אחרים. הציבור החילוני מממן את המשרות האלה ובסוף מסומן כיעד לנקמה. את החשבון לכוהני דת מסוג זה הגיש כבר הנביא מלאכי: "וְאַתֶּם סַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ הִכְשַׁלְתֶּם רַבִּים בַּתּוֹרָה שִׁחַתֶּם בְּרִית הַלֵּוִי אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת." (מלאכי ב' ח')

לאור הוקרה עמוקה ל- @hasolidit אני מעניק את התמונה הבאה:

אתה כותב יפה אבל בסופו של דבר הסיבה ש"ימנים" ממשיכים להצביע לקואליציית הטבח היא ששנאה ופחד הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהזהות שלהם. לא פחד ושנאה מערבים או מאיום קיומי אלא משדים דימיונים שעוזרים להם להסביר למה הם כישלונות ואחרים מוצלחים, הם שונאים יותר את האחר מאשר אוהבים את ילדיהם.

העובדות:
בזמן כהונת נתניהו מאז 2009 שאז הבטיח למוטט את שלטון החמאס ועד הטבח ב-7 באוקטובר ע״י אותם חמאס שנבטיח למוטט,
התחלפו 34 בעלי תפקידים בכירים:
7 שרי ביטחון
5 רמטכ״לים
4 ראשי שב״כ
5 ראשי אמ״ן
9 ראשי מל״ל
4 ראשי מוסד
ורק בנימין נתניהו אחד המשיך בתפקידו והמשיך לטפח את הקונספציה של חמאס מוחלש!
אותו נתניהו גם לא מוטט את שלטון החמאס כמו שהבטיח בקולו.
גם נתן להם להתעצם מארגון טרור קיקיוני למפלצת הצבאית בעלת עשרות אלפי רקטות ונשקים מכל הסוגים.
נתן להם לפתח את עזה התחתית של המנרות שידע עליהם במשך כל השנים אבל פחד לפעול.

נתניהו בפחדנות שלו העדיף רק ״לכסח את הדשא״ כאשר החמאס מכריח אותו ולא למוטט אותם.

נתניהו היה הראש.
נתניהו הוא האשם.
את כל סיפורי הסבתא של גיא שיספר לחברים בכת שלהם שחושבים שנתניהו הוא מינימום הסגן של אלוהים…
כאילו מדינת ישראל לא הסתדרה בלעדיו 60 שנה ולא תסתדר בלעדיו כשיסתלק מחיינו הפוליטיים ויפרוש לגמלאות.
במהרה.
אמן.

רוני בונבוני, אני אצביע לכדור שיער שיצא מחתול רחוב חולה לפני שאני אקשיב להצעה פולטית ממך. אתה מגלם בצורה מעולה שנאה ופחד, אדמה לפני חיי אדם ומשיחות לפני חברה. תהנה בגיהנום שאתה וחבריך יצרו לנו.